איך נתניהו יכול להפסיד אם יציע את ״עסקת המאה״ לאיראן?

מחווה ישראלית עשויה לפתוח דף חדש

בשבוע שעבר כתבנו בטור הזה על מסע הדילוגים של דיוויד סאטרפילד, סגן מזכיר המדינה האמריקאי לענייני המזרח התיכון, בין לבנון לישראל סביב סוגיית שדה הגז השנוי במחלוקת: ״בסופו של דבר, אי אפשר להפריד בין מסע הדילוגים של סאטרפילד לנושא הסורי או לסוגיות הנרחבות יותר באזור. אי אפשר לדבר על בלוק 9 מבלי לדון בקו הכחול, קו הגבול השנוי במחלוקת בין ישראל ללבנון, או בלי לדון בסוגיה הסורית, שקשורה בתורה גם לקשרים בין ארה״ב, ישראל ואיראן... המשימה של סאטרפילד והאפשרות של יצירת ערוץ חשאי אל חיזבאללה ואיראן, דרך ממשלת לבנון, עשויות לספק הזדמנות להרגעת הרוחות סביב עימות אפשרי לאורך גבולה של ישראל, ותוך כדי כך גם להתחיל בהכנות הדרושות ליישובו של סכסוך הגבולות בין ישראל ללבנון״.

השבוע ממשיך עקיבא אלדר את הדיון בנושא, וכך הוא כותב: ״כששר האנרגיה יובל שטייניץ אומר שבישראל 'מקווים ומוכנים לקדם פתרון דיפלומטי', הוא מאשר למעשה שישראל מקיימת מגעים דיפלומטיים עם חיזבאללה. ישראל טוענת, במידה רבה של צדק, כי חיזבאללה הוא סוכן המכירות האזורי הראשי של הרפובליקה השיעית האיראנית. יוצא שישראל מקיימת מגעים עם איראן״.

אלדר ממשיך ומסביר: ״אלה תמיד מגעים 'עקיפים', כמו במשא ומתן עם חמאס ב-2011, שהוביל לעסקת שליט. כך היה גם במשא ומתן עם פלסטינים מהשטחים, אשר קיבלו הוראות מראשי אש״ף, למחרת ועידת מדריד ב-1991״.

״הגישור האמריקאי בין ישראל ללבנון הגיע למבוי סתום״, מוסיף אלדר. ״המשא ומתן הדיפלומטי העקיף בין ישראל לחיזבאללה ואיראן, פינה את מקומו לאיומים צבאיים... מה שברור הוא ש'המעש' אינו כולל פתיחת ערוץ הידברות ישיר עם איראן, ולא רק לצורך דיון על מחלוקת הגז. יש להצטער על כך – כי ישראל ואיראן יכולות לגבש ביניהן את 'עסקת המאה', לטובת ביטחונם ורווחתם של שני העמים״.

וכך הוא מסכם: ״נתניהו הוכיח כי יש בכוחו להשפיע על גורמי הכוח בוושינגטון לפגוע באינטרסים של איראן, כדי לקדם את מה שנראה בעיניו כאינטרסים של ישראל. הגיע הזמן להשתמש בכוח הזה כדי לבנות יחסים חדשים עם איראן על בסיס של אינטרסים משותפים. זה כולל, כמובן, הסדר שלום אזורי וסיום הכיבוש. במקרה הגרוע, הניסיון לא יעלה יפה, הסעודים יכעסו וישראל תראה לעולם שפניה לשלום. אך במקרה הטוב, ישראל תרחיק מעצמה את האיום מצד היריבה החזקה ביותר במזרח התיכון ושותפיה בסוריה ולבנון. סגירת התיק האיראני לא תביא אולי לסגירתם של שלל תיקי החקירות שמקיפים את נתניהו, אבל היא תפתח פרק גדול וחשוב בהיסטוריה של מדינת ישראל״.

איראן מצביעה על ״הזוג המוזר״ של עיראק

ברית פוליטית יוצאת דופן בעיראק לכדה את תשומת לבה של איראן.

עלי אכבר ולאיתי, היועץ לענייני חוץ של המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, אמר בביקור בעיראק בחודש שעבר: ״לא נרשה לליברלים ולקומוניסטים לשלוט בעיראק״.

״ולאיתי התייחס לברית הפוליטית בין תנועת א-סאדר לבין המפלגה הקומוניסטית בעיראק, לקראת הבחירות הקרובות״, כותב עלי מאמורי. ״מאז הבחירות האחרונות ב-2014, מנהיג התנועה, מוקתדא א-סאדר, אימץ עמדה עצמאית מזו של איראן. חסידיו צעקו שוב ושוב סיסמאות בגנות איראן וסמליה הבולטים, בהם גם גנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח אל-קודס במשמרות המהפכה האיסלאמית״.

דבריו של ולאיתי נתפסו כהתערבות לא רצויה בבחירות הצפויות במאי בין המפלגות החילוניות של עיראק. בה בעת, הוא המשיך בסבב השיחות הצפוי. ״בנוסף לפגישותיו הרשמיות עם הנשיא פואד מעצום וראש הממשלה חיידר אל-עבאדי, ולאיתי נפגש עם מנהיגים שיעים המקורבים לאיראן, כולל ראש הממשלה לשעבר נורי אל-מאלכי, ראש תנועת החוכמה הלאומית עמאר אל-חכים, ראש 'גדודי באדר' חאדי אל-אמירי ושייח חומאם חמודי, ראש המועצה המוסלמית העליונה של עיראק״, כותב מאמורי. ״בחירת האישים שעמם נפגש ולאיתי מצביעה על כך שאיראן מודאגת מהתפוררותה הפוליטית של הקהילה השיעית בעיראק, ומהשלכותיה של התפוררות כזאת לאחר הבחירות - כולל הקמתה של ממשלה עיראקית שתהיה רחוקה יותר מאיראן ועצמאית ביחס אליה... כרגיל, ולאיתי לא הצליח ליזום פגישות עם איש הדת השיעי עלי סיסטאני ושאר אנשי דת בעת ביקורו בנג'אף, בשל מדיניותם של מנהיגי הדת בעיר שלא להיפגש עם בכירים איראנים שנוקטים בהסתה ויוצאים בהצהרות פומביות לגבי ענייני הפנים של עיראק״.

הוא מסכם וכותב: ״עיראק תמשיך ללחוץ על באי כוחה בעיראק כדי ליצור ברית חזקה נגד יריביה, להבטיח את ניצחונם הפוליטי ולאפשר להם להקים ממשלה לאחר הבחירות״.

חאוויג'ה מתכוננת להסלמה בין דאעש ליחידות הגיוס העממיות

פאזל הוראמי מדווח: ״ערוצי התעמולה של המדינה האסלאמית (דאעש) באפליקציית המסרונים טלגרם עמוסים דיווחים על עשרות ניסיונות להתנקש באנשי ביטחון עיראקיים, בעיקר באזור חאוויג'ה שבדרום מערב מחוז כירכוכ״.

״שורת ההתנקשויות וחרושת השמועות והאזהרות שמפיצים כמה מנהיגים בשטח זכו להתעלמות כמעט גורפת מצד הממשל בבגדד, השקוע כל כולו בבחירות הצפויות במאי״, כותב הוראמי. ״רפיונו של הממשל נמשך עד 18 בפברואר אחר הצהריים, כשיחידת מודיעין של יחידות הגיוס העממיות (PMU) נשלחה לכפר סעדוניה שליד חאוויג'ה, 290 קילומטרים מצפון לבגדד. קבוצה של לוחמי דאעש הניחה מארב ליחידה של PMU, ותוך חצי שעה מהגעתם של הכוחות אל הכפר, נטבחו הלוחמים הצעירים של PMU, שהגיעו רובם מבצרה ולא הכירו כלל את האזור״.

הוא מוסיף וכותב, ״קיים חשש שתגובתם של כוחות PMU לטבח בסעדוניה עלולה להוביל לניכור מהאוכלוסייה הסונית המקומית, שחוותה טראומה קשה אחרי שלוש שנות שלטון דמים של דאעש. ראשי PMU שלחו לאזור כוח גדול של אנשי אסאיב אהל אל-חאק ('ליגת הישרים'), מיליציה שזוכה לתמיכה איראנית, ואין ספק שזה יעמיק עוד יותר את הקרע עם האוכלוסייה הסונית הקטנה שחזרה אל האזור. יום לאחר המתקפה, אנשי PMU פוצצו כמה בתים בכפר, באמתלה שהם שייכים לאנשי דאעש. באחד מעמודי PMU הפופולריים בפייסבוק פורסמו תמונות ראשים כרותים של לוחמי דאעש כביכול, לצד קריאות לנקמה״.