האם פוטין יכול למנוע מארדואן לסגור את צינור הנפט של הכורדים בעיראק?

ארדואן: הכורדים של עיראק "פולשים" לכירכוכ

טורקיה, איראן ועיראק מעמיקות את התיאום ביניהן סביב הצעדים הבאים בכורדיסטן העיראקית, ושוקלות החלטות כמו עצירת ייצוא הנפט של הכורדים בעיראק דרך טורקיה, או תמיכה בהשתלטותה של ממשלת עיראק על כירכוכ.

בתדריך לעיתונאים, לאחר ביקור בזק של יום אחד באיראן ב-5 באוקטובר, אמר נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן: "אם תתקבל ההחלטה לסגור את ברזי הנפט באזור, אנחנו נקבל אותה. הממשלות של טורקיה, איראן ועיראק יעשו זאת יחדיו", כפי שמדווחת אמברין זמאן.

וכך היא כותבת: "דבריו של ארדואן על צינור הנפט נאמרו בעיקר בתגובה להערות של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. המנהיג הרוסי הכריז בפורום אנרגיה שהתכנס אתמול [4 באוקטובר] במוסקבה שרוסיה דוגלת במדיניות של 'אי-התערבות' בכורדיסטן העיראקית, ושאין זה אינטרס של אף אחד לעצור את ייצוא הנפט מחבל כורדיסטן".

כפי שכתבנו בטור הזה בשבוע שעבר, פוטין מחושק במאמציו להגן על ההשקעות של רוסנפט בכורדיסטן העיראקית, שעה שהיוזמה עברה למגרש של טורקיה, ועוד יותר מזה למגרש של איראן, שפועלות בשיתוף פעולה עם ממשלת עיראק. כמו שכתבנו, בעיראק אי אפשר "להפגין את שרירי הצבא הרוסי כפי שהוא עושה בסוריה, במיוחד בהשוואה לנכסים שמחזיקות טורקיה ואיראן" בעיראק.

השלכות השינויים במערך הכוחות האזורי שמתנגד למשאל העם על עצמאות כורדיסטן עשויות להיות נרחבות עוד יותר, וייתכן שהן יעניקו לאיראן מינוף דיפלומטי ואפשרויות פעולה. הרמטכ"ל הטורקי חולוסי אקאר הגיע לאיראן להתייעצויות צבאיות, ושהה בה שלושה ימים מלאים עוד קודם לביקורו של ארדואן. חמיד רזה עזיזי כותב: "גם בטהרן וגם באנקרה מדברים על שיתוף פעולה הדוק יותר עם בגדד ועל תיאום תלת-צדדי, כך שבטווח הרחוק עלול המשכו של המצב הנוכחי להוביל להקמת ציר חדש טהרן-בגדד-אנקרה. אם אכן יתממש התרחיש הזה, עשוי הגוש החדש לכלול גם את קטאר, שכן איראן וטורקיה מסתמנות כשותפותיה העיקריות של דוחא מאז הקרע הדיפלומטי בין קטאר לשאר החברות במועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ. גוש שכזה עשוי לעצב מחדש את מערך הכוחות האזורי במזרח התיכון, וגם אם הסבירות לתרחיש שכזה נמוכה מאוד, אין להתעלם לחלוטין מן האפשרות הזאת בהקשר הנרחב של יחסי איראן וטורקיה".

עלי האשם מדווח: "בכל תגובת נגד לתוצאות משאל העם הכורדי, גם איראן וגם טורקיה לא יפעלו על דעת עצמן, אלא יחברו זו לזו... מקור המקורב למשמרות המהפכה האיסלאמית של איראן (IRGC) סיפר לאל-מוניטור בעילום שם שדילמת משאל העם הכורדי עשויה להיות האתגר שידחוף את טורקיה, איראן, עיראק וכמה מבנות בריתן האחרות לשתף פעולה בשטח, הלכה למעשה. 'במשך שנים הן עמדו משני צדי המתרס סביב סוגיית סוריה, אם במישרין ואם בעקיפין. האתגר של משאל העם הכורדי הופך להזדמנות רצינית'. מידע שהגיע לאל-מוניטור מצביע על כך שהצעד הראשון עשוי להגיע מכירכוכ, בהתחשב במצבה מול עיראק, ובעובדה ששליטתה של ממשלת כורדיסטן העיראקית (KRG) באזור נתפסת כבלתי-חוקית בעיניהן של ממשלת עיראק ושל הקהילה הבינלאומית".

כירכוכ עשירה בנפט ומגוונת מאוד מבחינה אתנית, והכללתה במשאל העם היא הגפרור שעלול להצית את הפוליטיקה הכורדית, העיראקית והאזורית. לדברי ארדואן, הכורדים העיראקים פלשו לאזור כירכוכ, שבו יש קהילות גדולות של טורקמנים ושל ערבים. פאזל הוראמי כותב: "בימים שלפני משאל העם על עצמאות כורדיסטן העיראקית ב-25 בספטמבר, קמה קבוצת פוליטיקאים מהאיחוד הפטריוטי של כורדיסטן (PUK) – תנועה שתומכת רשמית במשאל העם - הביעה את התנגדותה ללהט הלאומני של הכורדים, ותהתה האם יהיה זה נבון לקיים את משאל העם בכירכוכ. אנשי הקבוצה חששו כי קיומו עלול לפגום בלכידות הקהילתית בקרב הכורדים, הערבים והטורקמנים. המתנגדים הושתקו בלילה שלפני ההצבעה, כשההתרגשות הגיעה לשיאה... שניים מראשי PUK, קורסט ראסול, מפקד לשעבר בפשמרגה, והירו איברהים אחמד, רעייתו של ג'לאל טלבאני המנוח, נתונים ללחץ עצום מצדה של בת בריתם הקרובה איראן, שהתנגדה למשאל העם. איראן תומכת ב-PUK זה עשרות שנים, וקאסם סולימאני, המפקד רב-העוצמה של כוח אל-קודס במשמרות המהפכה האיסלאמית של איראן, ביקר מספר פעמים בסולימניה בניסיון לשכנע את PUK שלא לתמוך במשאל העם, ללא הצלחה".

"בהצהרה שפורסמה בערוץ Kurdsat של PUK בליל 2 באוקטובר", הוסיף הוראמי, "הגיעה אחמד למסקנה שההנהגה הכורדית, כולל היא עצמה, עשו טעות כשניסו 'להתריס נגד העולם', וכעת הם משלמים את המחיר, לאחר ששכנותיהם דחקו אותם לפינה בעקבות 'ההתעקשות' להמשיך ולקיים את משאל העם השנוי במחלוקת. ראסול ואחמד גם מודאגים כעת מהשפעת משאל העם על מעמדה של PUK בבחירות לפרלמנט של כורדיסטן, שאמורות להתקיים בתחילת נובמבר".

עלי מאמורי מזכיר גם את הצווים שפרסם נגד האזור ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי, שבהם עצירת כל הטיסות הבינלאומיות ומתן הוראה לממשלה המקומית (KRG) להעביר לידי ממשלה המרכזית את האחריות על מעברי הגבול ועל נמלי התעופה - צווים שזכו לתמיכתן המסויגת של כמה קבוצות אופוזיציה כורדיות בפרלמנט העיראקי, אף שתמהו על העיתוי. עד כה, התייחס עבאדי בביטול לבקשות מצד האייתוללה עלי אל-סיסטאני וראש ממשלת עיראק לשעבר איאד עלאווי לפתור את המשבר הנוכחי באמצעות דיאלוג, ובהתאם לרוח החוקה העיראקית. בשבוע שעבר העלינו השערה שטהרן תהיה "מוכנה ומזומנה לשלוח את יחידות הגיוס העממיות כדי לתמוך בראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי, אם יחליט לפרוס כוחות בכירכוכ. צעד שכזה מצדו של עבאדי יזכה לפופולריות רבה מצד הערבים בעיראק, ועשוי להדוף את האתגר הפוליטי מצד ראש הממשלה לשעבר נורי אל-מאלכי".

פוטין חיפש מרחב תמרון דיפלומטי בשבוע שעבר, בביקורו במוסקבה של המלך סלמן בן עבד אל-עזיז אל סעוד, אך נדמה שהמלך הסעודי אינו יכול לעשות הרבה כדי לחלץ את פוטין מהצרות שלו בעיראק. פוטין גם לא יכול לסכן את יחסיו עם איראן כדי לזכות בנקודות זכות אצל המלך, בהתחשב באינטרסים של רוסיה ואיראן בסוריה. "חששותיהם של הסעודים מהתערבות אזורית של איראן ומתמיכתה במיליציות שיעיות כמו החותים וחיזבאללה יפלו ברוסיה על אוזניים אטומות", כותב ברוס ריידל. "טהרן נהנית מקשרים טובים עם מוסקבה, והשתיים פועלות בשיתוף פעולה הדוק שמותיר את ריאד ללא יכולת מינוף. בעיראק, המלך ניסה השנה דרכים חדשות ויצירתיות, ומחפש מן הסתם שיטות נוספות לשיתוף פעולה עם רוסיה; ובכל זאת, ידה של איראן נותרה על העליונה בבגדד".

וכך, פוטין ייאלץ להסתמך הן על יכולת השכנוע שלו אצל עמיתיו בטורקיה ובאיראן, והן על תמרוניו של נשיא כורדיסטן העיראקית מסעוד ברזאני. זמאן כותבת: "אין שום סימן לכך שהמנהיג הקשיש והקשוח [ברזאני] ישנה את דעתו. להפך, תגובתה הצווחנית של טורקיה מנפצת לרסיסים את הנרטיב של האופוזיציה הכורדית שברזאני הוא כלי שרת בידי הטורקים, ומחזקת את מעמדו בדעת הקהל הכורדית ברחבי העולם. בה בעת, היא גם יוצרת סדק בפופולריות של ארדואן בקרב בוחריו הכורדים, ואולי זה מסביר מדוע ריכך את הטון שלו, גם אם לא את המסרים שהעביר ל-KRG. ברזאני, מבחינתו, מהמר על כך שגם בעת צרה, אויביו לא ישושו לממש את איומיהם, ושדרך הפעולה הטובה ביותר היא לדבוק במטרה ולחכות לשוך ההמולה סביב משאל העם. כרגיל, האתגר הגדול ביותר היה ועודנו המחלוקות הפנימיות בקרב הכורדים בעיראק".

כפי שסיכמנו בשבוע שעבר, "לפוטין יש הרבה מה להפסיד, אבל הוא לא נותר ללא אפשרויות, והוא ודאי שוקל את צעדיו הבאים. אם לא ישתמש נכון בקלפים החלשים שלו בצפון עיראק, ואם יתמוך בברזאני המוחלש, הוא עלול לחשוף את עצמו ולעבור למגננה הן בסוריה והן בעיראק, ועוד יותר מזה להיקלע לעימות מול איראן וטורקיה - התרחיש הגרוע מכל. לחלופין, הוא עשוי להתקרב בצעד טקטי אל הציר המתחזק והולך בין איראן לטורקיה, ולהרחיק את עצמו בשקט מהתלות בברזאני, תוך שהוא פותח דיאלוג עם בגדד כדי לשמור על האינטרסים של רוסיה בצפון עיראק, בכל מה שקשור לאנרגיה".

מותו של ג'לאל טלבאני הוא "טרגדיה שאין לה תקנה"

כך כתב ג'נגיז צ'נדאר, ידידו הוותיק של נשיא עיראק לשעבר ג'לאל טלבאני, שהלך לעולמו בשבוע שעבר: "כדי להבין את הוואקום האדיר שהותיר טלבאני במזרח התיכון הסוער והמצולק ממילא, חובה להקשיב לדבריו של שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף, שראה במותו של טלבאני 'טרגדיה שאין לה תקנה, הן לאיראן והן לעיראק'. באורח דומה, גם מנהיג ארגון הכורדים האיראני קומאלה, אויבו המר של המשטר האיסלאמי באיראן, תיאר את טלבאני במילים 'אחד מטובי ומגדולי בניה של כורדיסטן'".

"מעניין לציין שבמקום 'הכורדיות' של טלבאני, שלה הקדיש את כל חייו, בחרו במערב להדגיש בהגזמה דווקא את 'העיראקיות' שלו", כותב צ'נדאר. השר הבריטי לענייני המזרח התיכון אליסטייר בורט, לדוגמה, כינה אותו 'מדינאי מן שורה הראשונה ששירת את עיראק בכבוד'".

טלבאני נודע גם בכינוי מאם ג'לאל. "אין ספק שתנועתו של טלבאני, PUK, היא זו שתושפע במישרין ממותו. היא כבר נחלשה ב-2009, כשסגנו של טלבאני נאושירוואן מוסטפא עזב את PUK וייסד את גוראן (התנועה לשינוי). המהלך הזיק מאוד ל-PUK, שהפכה משוסעת עוד יותר בעקבות ההידרדרות במצבו הבריאותי של מאם ג'לאל ב-2012. ברהאם סאלח, אחד מסגניו של מאם ג'לאל, עזב לאחרונה את PUK כדי להקים מפלגה משלו ולהשתף בבחירות הצפויות לפרלמנט הכורדי ב-1 בנובמבר. עם מותו של מאם ג'לאל, יהיה קשה עוד יותר לשמור על האיחוד בתוך תנועתו ולהתגבר על המחלוקות בקרב ראשי התנועה והסיעות השונות".

"מאם ג'לאל היה הרבה יותר מדמות גדולה מהחיים, הוא היה כורדי גדול יותר מכורדיסטן עצמה", מסכם צ'נדאר. "המזרח התיכון, שלא לומר כורדיסטן ועיראק, יהפכו בלעדיו למקום מסוכן עוד יותר".

אל-מוניטור זוכה בפרס לעיתונות מקוונת על סדרת הלובי למען המזרח התיכון

אל-מוניטור והעורך בוושינגטון ג'וליאן פקת זכו בפרס היוקרתי לעיתונות מקוונת בקטגוריית הפרשנות, על סדרת "הלובי למען המזרח התיכון: משחק ההשפעה". הפרס לעיתונות מקוונת הוא היחיד שמעניק שורה מקיפה של פרסים ומאיר זרקור של מצוינות על העיתונות הדיגיטלית. סדרת הלובי של אל-מוניטור, שנכנסת כעת לשנתה השלישית, הפכה לקריאת חובה עבור מומחים, עיתונאים, עובדי מדינה ואנשי קונגרס שמבקשים להתעמק במשחק ההשפעה של ממשלות המזרח התיכון ושל הלוביסטים שלהם.