פוטין מעצב מחדש את משק האנרגיה של עיראק, ברזאני יורד מהבמה

הצעדים של רוסיה והמעידות של ארה"ב בעיראק

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מיצב את עצמו מחדש בשבוע שעבר כשחקן מפתח בפוליטיקה של משק האנרגיה העיראקי, בזמן שמזכיר המדינה האמריקאי, רקס טילרסון, ננזף על ידי ממשלת עיראק בעקבות דברים שאמר על יחידות ההגנה העממיות של עיראק (PMU).

בהתחשב בהיסטוריה ובנכסים של האמריקאים בעיראק, קשה לדמיין את רוסיה מאגפת את ארה"ב בעיראק, כפי שהצענו בשבוע שעבר. אך בשעה שפוטין מכלכל את צעדיו בזהירות רבה, ותוך כדי כך גם פוקח עין על איראן ועל הנוף האזורי המשתנה מרגע לרגע, ארה"ב מגבילה את האפשרויות שעומדות לרשותה בעצם ההתייחסות לאיראן במונחים של אויבת ושל משחק סכום אפס. היחס הזה רק מתסכל עוד יותר את ראש ממשלת עיראק, חיידר אל-עבאדי, שמעדיף כי ארה"ב ואיראן לא ישליכו על עיראק את העוינות ההדדית שלהן.

אז באותו שבוע שבו טילרסון "קיבל על הראש" מלשכתו של עבאדי לאחר שהכריז כי "המיליציות האיראניות בעיראק" צריכות "ללכת הביתה" - ראש הממשלה הגדיר בתגובתו את לוחמי PMU "פטריוטים עיראקיים" - חתמו עיראק ורוסיה על הסכם נרחב בתחומי האנרגיה והכלכלה. ההסכם פתח את המשא ומתן להשגת תנאים מועדפים לחברות ולקבלנים רוסיים שפועלים בעיראק - במפעלים הידרו-אלקטריים ובתחנות כוח, בשדות הנפט והגז, בציוד ובאספקה. ההסכם נוגע גם בהלוואות רכות של הרוסים לשם תמיכה בפרויקטים הללו, ובתנאי שהרוסים נהנים מזכות ראשונים בהקמה ובתפעול של המפעלים ושאר הפרויקטים.

בנוסף להסכם בין עיראק לרוסיה הכריזו מנהלי חברת רוסנפט כי בכוונתם לפתוח בפיילוט לחיפוש ולהפקת נפט בשדות שבבעלותה בכורדיסטן העיראקית, הכרזה שחוללה תקרית קטנה במהלך ביקורו במוסקבה של שר החוץ העיראקי איברהים אל-ג'עפרי ב-25-23 באוקטובר, כפי שמדווחת מריאנה בלנקאיה.

אבל ההכרזה של רוסנפט היתה מהמורה קלה בלבד, לנוכח הכותרת שפוטין הצליח בשני הצעדים שלו לאתחל את הקשרים עם עיראק, כפי שחזינו מראש בטור שלנו בשבוע שעבר. ברוסיה מסכימים שכל פעולה בתחום האנרגיה חייבת לעבור דרך בגדד, אף שמוסקבה תשמור על קשרים גם עם ממשלת כורדיסטן העיראקית (KRG), חרף מאמציה של הממשלה הפדרלית בעיראק לצמצם את תפקידה ואת השפעתה.

"רוסיה חתמה על עסקות עם כורדיסטאן, ובכוונתה לשאת ולתת עם כל צד שיש לו נגיע למצב בשטח - כולל בגדד וארביל, ואפילו אנקרה או טהרן", כותבת בלנקאיה. "אבל המגעים בין מוסקבה לבגדד אינם מסתכמים בסוגיית הסכסוך עם כורדיסטאן. בגדד זקוקה להשקעות זרות כדי להפיח חיים חדשים בשטחים שניזוקו במלחמה נגד דאעש, ובוודאי לא תלחץ על מוסקבה לבחור בינה לבין ארביל. עיראק ורוסיה כבר דנו בשיתוף פעולה במגוון תחומים, כולל חשמל, תעשייה, חקלאות ובנייה. שתי המדינות מנהלות שיתוף פעולה הדוק גם בתחום הטכנולוגיה הצבאית. ב-2014, הן חתמו על עסקת נשק בשווי ארבעה מיליארד דולר ויותר. ומומחים רוסים מכשירים ומאמנים קציני צבא עיראקים".

עיראק "מעריכה מאוד את העובדה שרוסיה מכבדת את מדיניות הפנים והחוץ שלה, ולעולם אינה דורשת מעיראק לשתף פעולה עם מדינות מסוימות ולא עם אחרות", מוסיפה בלנקאיה. "למוסקבה ולבגדד יש עמדה דומה הן בנושא המלחמה בטרור והן בסוגיית מלחמת האזרחים בסוריה. הן מתמרנות באופן דומה בין שני מוקדי הכוח במזרח התיכון - טהרן וריאד - בניסיון להתרחק מעין הסערה".

יד קשה של ארה"ב כלפי עבאדי רק מקשה עליו לנסות ולמצוא איזון בין ארה"ב לבין איראן. השפעתה של איראן בעיראק, גם באזור כירכוכ, חסרת-תקדים בהיקפה ורק הולכת וגדלה. פאזל הוראמי כותב: "התושבים הכורדים והנהגת PUK [האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן] גם יחד טוענים שלאיראן יש השפעה ללא מתחרים בקרב הטורקמנים השיעים באזור [כירכוכ]. אחד מהסוכנים הבכירים של משמרות המהפכה האיסלאמית של איראן (IRGC), שגילם תפקיד מכריע באזור כירכוכ בעשר השנים האחרונות לפחות, הוא חאג' עלי אקבלפור, המכונה בפי המקומיים בטוז חורמאטו 'מר אקבלי'".

אמברין זמאן כותבת, "טורקיה הניחה לאיראן ליטול את היוזמה" בעיראק, ומוסיפה: "עדיין לא ברור אם אנקרה תתמוך בפעילות צבאית נוספת נגד הכורדים בגבולה, אבל בכירים טורקים לא הסתירו את שאיפתם לדאוג לכך שבגדד תבסס שוב את ריבונותה באזורי הגבול, ואף הציעו תוכניות שונות".

ב-29 באוקטובר השתלטו הכוחות הפדרליים של טורקיה על מעבר הגבול בפישקבור, בסיס חשוב לייצוא אנרגיה מעיראק. גם בפישקבור וגם במקומות אחרים, הוכיח עבאדי שאין לו עניין בפשרה עם KRG, ובמקום זה העדיף להפוך על פיו את משאל העם ולקבוע את סמכותה של עיראק על מאגרי האנרגיה ועל המפעלים.

משאל העם הרה-האסון בשאלת העצמאות לכורדים, והפלישה העיראקית לאזור, כפו את התפטרותו של נשיא כורדיסטאן העיראקית מסעוד ברזאני, גם כן ב-29 באוקטובר. ברזאני, שימשיך להוביל את המועצה הגבוהה של החבל, קרא לפזר את סמכויותיו בין ראש הממשלה לפרלמנט ולרשות השופטת. כפי שכתבה זמאן בשבוע שעבר, ירידתו של ברזאני מהבמה היא חלק מתוכנית להצלת כבודה של כורדיסטאן, שתכלול גם "העברת סמכויות לאחיינו, ראש ממשלת [KRG] נצ'ריבאן ברזאני".

מפלגת כורדיסטן הדמוקרטית (KDP) בראשות ברזאני ביקשה לגייס את תומכיה וידידיה בארה"ב, ועל כן כינתה את צעדיו של עבאדי יוזמה של PMU "בחסות האיראנים", ואף טענה שיריבתה, האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן, "מכרה" את הכורדים לטהרן. גם אם ישנם אלו שמסכימים להאשמות הללו, הרי שבשורה התחתונה ברזאני הפך מכשול לניסיונות השיקום של KDP בימים שלאחר משאל העם. השאלה אם נצ'ריבאן ברזאני יצליח לגייס קהל מצביעים חדש נותרה עדיין פתוחה. שחקן משפיע לא פחות יהיה ראש הממשלה לשעבר של KRG וסגן ראש ממשלת עיראק ברהאם סאלח, שניווט את עמו לכיוון עצמאות, אך בה בעת שמר על קשרים הדוקים עם ההנהגה בעיראק, עם ארה"ב ועם איראן גם יחד, כפי שדיווח בחודש שעבר פאזל הוראמי.

ג'נגיז צ'נדאר טוען שהשתלשלות העניינים בעיראק עלולה להחליש, ולא לחזק, את השפעתה של טורקיה, עיקר לעומת איראן. צ'נדאר מזכיר את דברי הזלזול של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כלפי עבאדי לפני כשנה, אז סירב ארדואן לתביעתו של ראש ממשלת עיראק להסיג את הכוחות הטורקים מבאשיקה שבעיראק, וכך הוא כותב: "המילים הקשות שהטיח בו עברו את הגבול ועוד יותר מזה. לו היה מתבטא כך ראש מדינה במאה התשע-עשרה, זו היתה עילה מיידית למלחמה... והנה השבוע הם נפגשו באנקרה בארבע עיניים, כמו שני מנהיגים שווי ערך, כביכול בסולידריות מלאה נגד ממשלת כורדיסטאן העיראקית (KRG) ונגד הנשיא מסעוד ברזאני - לשעבר ידידו הטוב של ארדואן ושותפו לעסקאות נפט".

למשבר סביב כירכוכ יש השלכות גם על עסקת האנרגיה בין איראן-רוסיה-טורקיה, שנחתמה באוגוסט. הפעולה הצבאית של כוחות עיראק, כותבת אולגו אוקומוש, "הובילה מיידית להאטה בעברת הנפט בצינור הנפט כירכוכ-ג'ייהאן, ובתגובה נוצר מחסור בשוק האזורי שיכול היה להיפתר בקלות בעקבות החתימה באוגוסט על הסכם משותף בין איראן, רוסיה וטורקיה לחיפוש מאגרי נפט וגז באיראן. השאלה כעת היא האם ההסכם יחזיק מעמד, בהתחשב במגבלות ובאיום בסנקציות נוספות על איראן, וכן במשפט המתנהל בניו יורק בעניינו של רזה זאראב, איש עסקים טורקי שהואשם כי סייע לאיראן לעקוף את הסנקציות".

"שעה שהמתיחות בין ארביל לבגדד סביב מאגרי האנרגיה בכירכוכ ממשיכה להתעצם, היא סוללת את הדרך ליצוא נפט מוגבר של האיראנים, לחילופי מטבע, לתוכנית של נפט תמורת סחורות ולשיתוף פעולה מוגבר בתחום הבנקאות - סימנים ברורים למאמצים חדשים לעקוף את הסנקציות האמריקאיות, לאחר שחוסל המסחר בזהב בין טורקיה לאיראן", כותבת אוקומוש. "האלמנט העיקרי של העסקה הזו יהיה ללא ספק תמיכה במאמציה של איראן להשיג את יעד היצוא השאפתני שלה, ולחתום עם חברות זרות על הסכמי מסחר בנפט ובגז בשווי של 50-60 מיליארד דולר עד 20 במארס, בסוף השנה הנוכחית בלוח שנה הפרסי".

אין זה מפתיע, אם כן, שכל העיניים שוב נשואות אל פוטין, שיבוא לטהרן ב-1 בנובמבר לפגישת פסגה משולשת עם נשיא איראן חסן רוחאני ונשיא אזרבייג'ן אילהאם אלייב.

סוריה מציעה גישה פדרלית לחבל הכורדי

שעה שבארה"ב שוקלים חילופי שלטון בא-רקה ובאזורים נוספים בסוריה ששוחררו מידי המדינה האיסלאמית (דאעש), מתגברים הסימנים לכך שארה"ב תצטרך להשלים עם העובדה שסוריה מקדימה אותה - בסיוען של רוסיה ואיראן - בכל מה שקשור לשלטון הפנים לאחר המלחמה.

נדמה שהתהליך כבר נמצא בעיצומו, לאחר שמוסקבה ודמשק הגישו תוכנית משלהן לממשל מבוזר בחבלים הכורדיים של סוריה.

הכוחות הדמוקרטיים של סוריה (SDF) הם אמנם השותפה העיקרית של ארה"ב במלחמה נגד דאעש בשטח, אבל זה לא מנע מסוריה ומרוסיה לתפוס יוזמה בזירה הדיפלומטית.

הכורדים בסוריה "מתכוננים לכינוסה של משלחת מאוחדת שתישא ותיתן עם המשטר בדמשק לקראת הקמתה של ממשלה פדרלית בסוריה כולה", כותב מוחמד באסיקי.

המפלגה הדמוקרטית המאוחדת (PYD) היא הזרוע הפוליטית של יחידות ההגנה העממיות (YPG), המרכיב העיקרי והלב הפועם של SDF.

לדברי באסיקי, ב-PYD "רואים בהצהרות של שר החוץ הסורי ואליד מועלם בעניין האפשרות של משא ומתן על שלטון עצמי לכורדים 'צעד בכיוון הנכון', גם אם הוא מגיע באיחור רב. ההצהרה שהעניק מועלם ל-RT TV ב-25 בספטמבר סטתה מהגישה המקובלת של מפלגת הבעת', שמאמינה באחדות טריטוריאלית לסוריה ובשלטון מרכזי. עם זאת, ההצהרה בהחלט עולה בקנה אחד עם גישתה של בת הברית העיקרית של המשטר הסורי, כלומר רוסיה, שרוצה לבסס בסוריה מדינה פדרלית, תוך שמירה על אחדותה".

"ייתכן שהצהרתו של מועלם איננה אלא משחק פוליטי שנועד לדחוק לפינה את טורקיה, התומכת באופוזיציה ומתנגדת לדרישות לשלטון עצמי, כדי שזו תבוא לקראת הממשלה בדמשק על חשבונה של האופוזיציה הצבאית והפוליטית", מוסיף באסיקי. "ההצהרה יכולה להיות גם עדות לכך שבדמשק מנסים לאמוד את תגובותיהן של רוסיה ושל איראן, בנות בריתה הקרובות של סוריה, לאפשרות של הקמת מדינה פדרלית".

באסיקי ממשיך וכותב: "לאחר שחרורה של א-רקה ב-20 באוקטובר, וההכרזה מצד הכוחות הדמוקרטיים של סוריה והברית הערבית-כורדית שהעיר תהיה חלק ממה שהם מכנים 'פדרציה סורית מבוזרת', אנשי PYD ובני בריתם סיפחו את המחוז הלכה למעשה כחלק משטחם הפדרלי, והתעודדו גם מתגובתה החיובית של רוסיה לרעיון וכן מהסכמתו המובלעת של המשטר הסורי לשלטון מבוזר - או לכל הפחות מהנכונות שלו לשאת ולתת".