למה התכוון פוטין בנסיגה של "הכוחות החמושים הזרים" מסוריה?

הפעילות הדיפלומטית של פוטין בסוריה

מקסים סוחוב כתב ב-10 במאי: "לא צריך להתפלא אם נראה גורם בכיר או שניים מסוריה או איראן שיבקרו במוסקבה בעתיד הנראה לעין", בעקבות ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במוסקבה יום קודם לכן.

קוראי אל-מוניטור לא יופתעו אפוא לשמוע שגם שר החוץ האיראני מוחמד ז'וואד זריף וגם נשיא סוריה בשאר אל-אסד ביקרו מאז ברוסיה.

בשבוע שעבר, תיארנו בטור הזה את תפקידו של ולדימיר פוטין "כמתווך היחיד" בין איראן לישראל. נסיגתה של ארה"ב מתוכנית הפעולה המשותפת והמקיפה (JCPOA), המכונה הסכם הגרעין, חיזקה אולי מבלי משים את כוחו של פוטין. לעת עתה, מוסקבה היא הערוץ הדיפלומטי היחיד שבאמצעותו יכולים שני הצדדים להעביר ביניהם מסרים, ולצפות שיימסרו ליעדם במלואם. מאז, עברה הדיפלומטיה הרוסית בסוריה להילוך גבוה עוד יותר. 

חמיד רזה עזיזי כותב: "את החלטתה של איראן שלא להרחיב את היקף העימות שלה עם ישראל בסוריה ניתן לפרש כמרכיב נוסף בגישתה של טהרן לאור האקטיביזם החדש של המערב. ככלל, איראן אינה רואה שום צורך בהסלמה, מאחר שבשיתוף הפעולה ההדוק שלה עם רוסיה היא רואה את הסוגיה הישראלית כבעיה שניתן לטפל בה בהמשך הדרך. גישה זו נובעת ברובה מהדעה כי אם רוסיה תנקוט סופסוף צעדים שיגבירו את יכולות ההגנה הצבאיות של סוריה, ובמיוחד אם תספק לה את מערכת ההגנה האווירית S-300, תפחת הסבירות שכוחות איראן בסוריה ייאלצו להתמודד בעתיד עם התקפות נוספות מצד ישראל. בה בעת, איראן משתדלת שלא להתגרות במוסקבה ולדחוף אותה לידיה של ישראל, ובכך לשמור על מידה רבה של מרחק בין עמדותיהן של רוסיה ושל ישראל".

פגישתו של אסד עם פוטין בסוצ'י ב-17 במאי התקיימה יומיים לאחר שדיפלומטים מכל הצדדים השותפים לתהליך אסטנה - רוסיה, טורקיה ואיראן - סיימו סבב התייעצויות נוסף בנושא הסורי. מעשים חשובים אמנם יותר מדיבורים, אבל ההצהרות שיצאו מפסגת פוטין-אסד מרמזות על פריצת דרך פוטנציאלית בשתי החזיתות, ומעניקות זריקת מרץ חיונית לשליח האו"ם בסוריה סטפן דה מיסטורה.

סוחוב מוסיף וכותב: "בעיני רבים, התוצאה החשובה ביותר של הפגישה היא שאסד אימץ לבסוף את הצורך להקים ועדה שתנסח חוקה חדשה לסוריה. אסד התנגד לרעיון מאז שזה אומץ לראשונה בקונגרס לדיאלוג סורי לאומי שנערך בינואר בסוצ'י, מחשש שבסופו של דבר הוא יאבד מכוחו ואף יוחלף. במוסקבה תמכו ברעיון וראו בו את הכלי הטוב ביותר לניהול הסכסוך וניווטו לכיוון פוליטי-דיפלומטי (כזה שגם יאפשר לה לשמר את השפעתה על כל התהליך)".

אסד אמר בעקבות פגישתו עם פוטין: "התמקדנו בנושא ועדת החוקה, ובצורך להקימה כפי שהוחלט בקונגרס לדיאלוג סורי לאומי. אנו מצפים להתחיל במגעים עם האו"ם בנושא זה. הודעתי היום לנשיא פוטין שסוריה תשלח את רשימת הצירים שלה לוועדת החוקה, כדי לדון בתיקונים לחוקה הקיימת. זה יעשה בהקדם האפשרי".

כניעתו המיוחלת של אסד למאמציה של רוסיה להקים את ועדת החוקה לא הייתה נקודת המפנה היחידה. "התוצאה המרתקת ביותר של הפגישה", מוסיף ומדווח סוחוב, "היא ככל הנראה הדברים שאמר פוטין על הנוכחות הצבאית הזרה בסוריה: 'אנו יוצאים מנקודת הנחה כי בעקבות הניצחונות וההישגים המשמעותיים של הצבא הסורי במלחמה בטרור, ולאחר שהותנע שלב פעיל יותר בתהליך הפוליטי, הכוחות החמושים הזרים יחלו לסגת משטחה של הרפובליקה הערבית של סוריה".

עדיין לא ידוע אם ממשל טראמפ יכיר באפשרות של תיווך רוסי ויתמוך בה, דווקא בעת שבה איראן נמצאת במגננה והעם הסורי מטפח סופסוף שביב של תקווה שהמלחמה האיומה הזו עלולה להסתיים בקרוב.

האם זה רצף ניצחונות של נתניהו?

בן כספית כותב: "על אף ההפגנות הקשות ומספר הנפגעים הרב, בישראל של נתניהו שוררת אופוריה בשבוע האחרון. לראש הממשלה לא היה שבוע כזה אף פעם במהלך הקריירה שלו, גם לא כשניצח את ניצחונותיו הפוליטיים הגדולים. זה החל במצגת המפורסמת בה הראה נתניהו לעולם את ארכיון הגרעין האיראני שנגנב בידי המוסד מלב טהרן והובא לתל אביב. זה נמשך בהכרזתו של הנשיא טראמפ כי הוא יוצא מהסכם הגרעין של איראן, הכרזה שעוררה שמחה עצומה בישראל. אחר כך הגיע יום הקרב בין ישראל לאיראן, בו לא הצליחו האיראנים לגרום לישראל נזק כלשהו, אך ספגו חבטה עזה בכל התשתיות שהקימו בחודשים האחרונים בשטח סוריה. במוצאי שבת [12 במאי] זכתה זמרת ישראלית צעירה ומיוחדת באירוויזיון, כשהיא כובשת את אירופה, ומשכה [ב-14 במאי] לכיכר רבין בתל אביב עשרות אלפי חוגגים. ואילו ביום שני עברה השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים בטקס שהוגדר על ידי השמאל החילוני-ליברלי בישראל כ'משיחי'. נתניהו נמצא בגבהים שטרם פקד בעבר, חקירותיו הפליליות נשכחו כמעט לחלוטין והוא נראה בלתי מנוצח מאי פעם".

עקיבא אלדר מוסיף: "הריגתם של כמה עשרות ערבים ופציעתם של אלפים לא הפריעה להמוני ישראלים שהתקהלו בכיכר רבין לחגוג את ניצחונה של כוכבת הזמר. וכי אנחנו, הישראלים, אשמים שחמאס שלח אותם להרוג ישראלים? דובר צה"ל, תת אלוף רונן מנליס, הודיע שבכלל חמאס הוא זה ש'הורג את עזה'. המסר הזה עובר, ועוד איך. כפי שהוזכר כאן, 83 אחוזים מהישראלים היהודים תומכים במדיניות הירי של צה"ל בגבול הרצועה... בניסיונם המגושם לנתק את ההפגנות ממצוקתם של תושבי רצועת עזה, דוברי הממשלה והצבא מספרים שחמאס מפתה נשים וילדים להסתער על הגדר באמצעות סכום כסף קטן (עד 100 דולר) מתקציב שאיראן מעבירה לארגון. אולם כמה מיואש וחסר תקווה צריך אדם להיות כדי לסכן את חייו למען כסף קטן? כמה אטומים צריכים להיות קברניטי המדינה כדי להתעלם מהסכנה שסיר הלחץ העזתי יתפוצץ בפרצופה של ישראל?".

על פי משרד הבריאות הפלסטיני, 110 פלסטינים נהרגו ומעל 2,500 נפצעו מאז תחילת הפגנות הענק ליד הגבול בין רצועת עזה לישראל ב-30 במארס.

כספית מוסיף וכותב על נתניהו: "במצב הדברים הנוכחי, קשה להניח שיוביל מהלך משמעותי מול עזה - מהלך כעידוד ירידתה מהעץ של הרשות הפלסטינית ותפיסתה את הניהול האזרחי של הרצועה, או לחילופין מו"מ עקיף עם חמאס על הפסקת אש ממושכת. חמאס שיגר לכיוון ישראל כמה הצעות בתחום הזה בחודשים האחרונים, אך לא נענה".

שלומי אלדר מסביר שאולי יש היגיון מאחורי מה שנתפס כטירוף שאחז במנהיגי החמאס, המעודדים את הפגנות הדמים הללו. הוא מצטט מקור בחמאס שאומר: "המצרים מבינים שהגיע הזמן לדון על הנושא הזה באופן רציני. בתוך כך, נשיא מצרים [עבד אל-פתאח] א-סיסי הורה להשאיר את מעבר רפיח פתוח בכול ימי חודש הרמדאן. עד סיום הרמדאן, כך ניתן לקוות, יגיעו חמאס, מצרים וישראל להבנות רחבות יותר".

לדבריו, "למרות ההקלות שהושגו ועוד יושגו בין ישראל מצרים וחמאס, וגם אם יוזרמו כספים רבים על ידי המדינות התורמות לשיקום הרצועה – כל זה לא יוביל לשיפור משמעותי בחיי תושבי הרצועה. המצב ההומניטרי ברצועה חמור עד כדי כך ששום טיפול מקומי לא יעזור. לעזה נדרשת כעת תוכנית שיקום רחבה ומשמעותית יותר מהקלות כאלה ואחרות של פתיחת מעברים והרחבת מגוון מוצרי המזון וחומרי גלם שייכנסו לרצועה. עם זאת, אף פרויקט שיקומי איננו אפשרי ללא כניסתה של הרשות הפלסטינית לרצועה וקבלת אחריות אזרחית עליה. לכך ניתן להגיע רק באמצעות פיוס בין חמאס ל[נשיא הפלסטיני] אבו מאזן. סינוואר כבר הודה בגילוי לב בכישלונה של תנועתו לנהל את ענייניה האזרחיים של עזה, אך הוא ושאר מנהיגי חמאס מסרבים בתוקף לפרק את הזרוע הצבאית מנשקה – התנאי של אבו מאזן לפיוס".

שלומי אלדר מוסיף וכותב: "חמאס עוד לא אמר נואש מכך שפיוס עם הפתח והרשות הינו בר ביצוע. מספר הנפגעים הפלסטינים הרב מאש צה"ל בשבוע האחרון מהווה עוד כלי שכנוע מבחינתו, אשר נועד להראות לאבו מאזן מדוע חמאס מסרב לפרק את 'נשק ההתנגדות' המגן על הפלסטינים מהאויב הציוני. כדי להוסיף עוד אלמנט לחץ, בטלוויזיה של חמאס אל-אקצא מנהלים קמפיין נרחב שבו מטילים גם על אבו מאזן את האחריות להרג הפלסטינים בני עמו. אבו מאזן, למי ששכח, הוא זה שהטיל את סנקציות על הרצועה אשר העמיקו את מצוקתה עד תהום, ומבחינת חמאס יש לו (לאבו מאזן) רק דרך אחת לבקש מתושבי עזה סליחה ומחילה: להסיר את הסנקציות, לשלם משכורות ולהתנהג כמו ראש הרשות הפלסטינית של כולם. או במילים אחרות, לקבל את האחריות האזרחית על עזה מהר ובלי תנאים".

לעת עתה, מסכם עקיבא אלדר, "לא נותר אלא להמתין ל'עסקת המאה' של טראמפ ולזמזם 'טוי, טוי, טוי' כל הדרך לשומקום".