רוסיה וטורקיה עדיין קרובות, למרות חילוקי דעות על סוריה

כל העיניים נשואות אל נשיא טורקיה, רג׳פ טאיפ ארדואן, לאחר שהצבא הטורקי הביס את יחידות ההגנה העממיות (YPG) של הכורדים בעפרין.

ג׳נגיז צ׳נדאר כותב: ״מומחים, משקיפים ואפילו בכירים בקואליציה הבינלאומית למלחמה במדינה האיסלאמית חשבו שהלוחמים הכורדים בסוריה יאבקו קשה יותר כדי להגן על אדמתם, ושניצחונה של טורקיה יעלה לה במחיר כבד בהרבה... וכך, בעקבות החלטתן של יחידות ההגנה העממיות (YPG) של הכורדים בסוריה למסור את מרכז העיר מבלי להיכנס לקרבות עירוניים נגד כוחות צבא סוריה החופשית (FSA) שמובילים הטורקים, הרוב מאמינים כעת שההתערבות הצבאית של טורקיה בעפרין היא רק המבוא להתקפה נרחבת יותר נגד ערים אחרות שנמצאות בשליטת הכוחות הכורדים בסוריה״.

״מבצע ענף זית של טורקיה, שנפתח ב-20 בינואר, הסתיים ביום ה-58 כשדגל טורקיה מונף מעל מרכז עפרין״, מוסיף צ׳נדאר. ״בה בעת, פלגים של FSA בניצוחם של הטורקים, כולל ארגוני ג׳יהאד סלפיים, היו עסוקים בביזה. התמונות שיצאו מהעיר הזכירו חלוקת שלל מלחמה בימי-הביניים״.

אילה ז׳אן יאקלי כותבת, ״הראיות לכך שב-YPG תכננו בתחילה להילחם גם בתוך העיר כוללות מצבורים גדולים של כלי-נשק שסיפקו להן רוסיה וארה״ב, ושגילו הכוחות הטורקים, כפי שמדווח העיתון הטורקי הורייט, המצטט גורמי מודיעין. אבל החל מ-14 במארס, הלוחמים נטשו את עפרין כשהם מסתתרים בשיירות של אזרחים שהיו בדרכן לתל רפעת ולחאלב, לאחר שמפקדי צבא אמריקאים זיהו את נחישותה של טורקיה ואת יכולותיה לכבוש את האזור, ושכנעו את YPG לסגת אל העיר מנג׳יב שבשליטת הכורדים ולחדש את הלחימה נגד דאעש [המדינה האיסלאמית], כך לפחות מעריכים באנקרה״.

״כעת עולות שתי שאלות עיקריות: כיצד יתורגם ההישג הצבאי של טורקיה להישגים פוליטיים, וכמה זמן יישאר הצבא הטורקי בעפרין?״ כותב צ׳נדאר. ״הדרך הטובה ביותר למצוא תשובות לשאלות הללו היא לבחון בתור דוגמה את אזור מגן הפרת, שעבר לשליטת הצבא הטורקי וכוחות FSA במארס 2017. מאז, אחיזתה של טורקיה באזור רק הלכה והתהדקה. ג׳ראבלוס, אל-באב ועזאז נשלטות כיום בידי פקידים שמינתה אנקרה. טורקיה יישבה מחדש כ-140 אלף סורים באזור, ובעפרין יתרחש ככל הנראה תהליך דומה... ועם זאת, בניגוד לאזור שנכבש במבצע מגן הפרת, אפרין הומוגנית יותר, ויש בה רוב כורדי מכריע. כ-90 אחוזים מהתושבים הם כורדים - או היו כורדים - כך לדברי פבריס באלאנש, מומחה סורי בעל שם״.

אין שום מסתורין בעניין השפל חסר-התקדים ביחסי ארה״ב וטורקיה. יאקלי מצטטת את ארדואן, שהתייחס לארה״ב כשאמר: ״אתם אומרים שאתם שותפים אסטרטגיים, ואז אתם משתפים פעולה עם טרוריסטים. האמת יצאה לאור. אם תרצו שנהיה שותפים אסטרטגיים, תצטרכו לכבד אותנו ולעמוד לצדנו. ניסיתם להונות אותנו... אמרתם שתחסלו את דאעש באמצעות שיתוף פעולה עם ארגון טרור, ולא האמנתם לנו כשהצענו לעשות את זה ביחד. עכשיו תראו איך חיילינו וכוחות FSA מטפלים בעניינים״.

לדברי עיתונאים טורקים, ארדואן אולי מתכנן מתקפה על מנג׳יב, אם ארה״ב לא תשים שם קץ לפעילות של YPG, ואם כך יהיה, כוחות הצבא הטורקי ובאי כוחם יתקרבו יותר מתמיד אל הכוחות האמריקאים המוצבים שם.

המשבר ביחסי ארה״ב וטורקיה עומד בניגוד מוחלט לקשרים המתהדקים בין רוסיה לטורקיה; נראה שמוסקבה ואנקרה מחויבות לדון בחילוקי הדעות ביניהן באמצעות משא ומתן סדיר בדרג גבוה, ללא האיומים והעלבונות שהטיח ארדואן בוושינגטון.

כפי שכתבנו בחודש שעבר, תהליך אסטנה, בניצוחן של רוסיה, איראן וטורקיה - יהיו אשר יהיו מגבלותיו, והן רבות - האפיל על תהליך ז׳נבה כערוץ דיפלומטי שהוביל להישגים ממשיים בסוריה. שרי החוץ של רוסיה, איראן וטורקיה נפגשו שוב באסטנה ב-16 במארס, יצאו בהצהרה משותפת בנוגע לסוריה והחלו בהכנות לפגישת פסגה תלת-צדדית שתיערך בטורקיה ב-4 באפריל.

אנטון מרדסוב מסביר: ״למרות המאמצים שהושקעו באסטנה ובסוצ׳י, מתוך כוונה להחיות את המשא ומתן הפוליטי שהוביל האו״ם בז׳נבה, המצב ששורר היום בסוריה מבהיר ששיחות ז׳נבה הגיעו למבוי סתום וזקוקות לאתחול. המשטר הסורי, בסיוע פלגים פרו-איראניים, רואה ביוזמות השלום אמצעי להפריד בין כוחות האופוזיציה ולהחליש אותם. טורקיה, שזכתה בשליטה על עפרין ולוטשת את עיניה גם אל מנג׳יב, מתפתה לשתף פעולה״.

מרדסוב משרטט כמה מחילוקי הדעות בין הצדדים השותפים לתהליך אסטנה. ״במשרד ההגנה הרוסי הכריזו על סיום הלחימה בעיירה דומה שבמזרח רוטה, שנשלטת בידי הקואליציה האיסלאמית והסלפית ג׳ייש אל-איסלאם״, כותב מרדסוב. ״בעיתון היומי א-שרק אל-אווסט ציינו שבמוסקבה מתכוונים לייצב את המצב באזור באמצעות סילוק והעתקה של קבוצות לוחמים קטנות של חייאת תחריר א-שאם, אך בדמשק ובטהרן התעקשו להשמיד את כל כיסי האופוזיציה באזורים להפחתת האלימות. על כל פנים, דחיקתו של ג׳ייש אל-איסלאם ממזרח רוטה לאדלב איננה אפשרית; נוכחותו של הפלג הזה מוגבלת לדרום-מערב האזור להפחתת האלימות - זה שעליו הוסכם בין ארה״ב, רוסיה וירדן השכנה - כך שיהיה צורך להיוועץ בארה״ב לפני שתינקט פעולה כלשהי. במוסקבה מנסים להפגין עמדה נוקשה כלפי האופוזיציה הסורית, ונעים בין הצבת אולטימטומים לבין משא ומתן שיוביל להסכמים בקהיר ובז׳נבה. ואולם האופציה הפשוטה ביותר - תמיכה ללא פשרות בנשיא הסורי בשאר אל-אסד - איננה אפשרות בת-קיימא מבחינתה של רוסיה״.

מרדסוב מוסיף וכותב שארדואן אמנם שוקל את הצעד הבא שלו, אך יידרשו מאמצים דיפלומטיים אדירים כדי להשאיר את טורקיה בתהליך אסטנה. ״לאחר שהסתיימה הפעולה בעפרין, ואת אדלב תחמו באמצעות הקמת בסיסים והצבת יחידות צבאיות באזור, אנקרה יכולה לצמצם את פעילותה כחלק מ׳שלישיית אסטנה׳ בסוריה ולהתמקד במאבק נגד מפלגת הפועלים של כורדיסטן בעיראק. טורקיה תרצה לפנות לארה״ב גם בעניין השטחים שכבשו הכוחות הדמוקרטיים של סוריה (SDF), ברית כורדית-ערבית שזוכה לגיבוי אמריקאי במאבקה במדינה האיסלאמית. יתר על כן, הדיון בין וושינגטון לאנקרה על נסיגת יחידות ההגנה העממית של המורדים ממנג׳יב נמצא כעת בעיצומו. בתנאים שכאלה, רוסיה ואיראן להוטות להמשיך ולדחוק בטורקיה לשתף פעולה עם השלישייה, ומעניקות לאנקרה יד חופשית לפתור את הבעיה הכורדית שלה במזרח סוריה. ארה״ב מצדה מעוניינת להגיע לפשרה עם אנקרה על אזור הפרת, שבו רואות ארה״ב ומדינות המפרץ דריסת רגל אפשרית לקראת עימות עם ההשפעה האיראנית״.

יקטרינה צ׳ולקובסקיה מדווחת כי גם בשעה שטורקיה ורוסיה מלבנות את חילוקי הדעות ביניהן סביב הנושא הסורי, הן ממשיכות להעמיק את הקשרים הכלכליים ביניהן. בראש הרשימה עומדת כוונתה של טורקיה לרכוש מערכות S-400 טריומף, טילי קרקע אוויר מתוצרת רוסיה, עסקה שהדליקה נורות אזהרה בוושינגטון. ״מוסקבה ואנקרה משתפות פעולה [גם] בשני פרויקטים גדולים״, מוסיפה צ׳ולקובסקיה, ״תחנת כוח גרעינית שבונים הרוסים באקויו, במחוז מרסין שבטורקיה, וגם טורקיש סטרים, צינור גז שיונח מרוסיה לטורקיה דרך הים השחור. תחנת הכוח הגרעינית תהיה הראשונה של טורקיה. שני הפרויקטים נתקלו בעיכובים... מוסקבה מעוניינת מאוד בפיתוח שיתוף פעולה טכני-צבאי עם אנקרה״.

מטין גורג׳ן כותב כי תחנת הכוח הגרעינית באקויו היא ״הפרויקט המשותף הגדול ביותר שמסמל את הקשרים האסטרטגיים בין רוסיה לטורקיה. המתקן יהיה בעל קיבולת של 4,800 מגה-וואט ויעלה כעשרים מיליארד דולר. בכירים טורקים עדיין טוענים שתחנת הכוח תיכנס לשירות בשנת 2023 - במלאת מאה שנים לרפובליקה של טורקיה - אף שקשה להאמין שהטורקים יעמדו בלוח הזמנים... תפקודו השוטף של המתקן תלוי במוסקבה, שכן הרוסים הם שיכשירו את אנשי הצוות ויספקו את הדלק הגרעיני. לפיכך, גם אם היחסים בין רוסיה לטורקיה אינם ברית אמת, אין ספק ששתי המדינות ימשיכו להיות שותפות קרובות, וזה כשלעצמו יעניק למוסקבה יתרונות גאו-פוליטיים רבי עוצמה״.