מחכים למבצע סיני

ביום שני השבוע [17 בפברואר], למחרת הפיגוע הקשה באוטובוס תיירים מדרום קוריאה מול מלון הילטון טאבה בסיני, הודיע ארגון הטרור שנטל אחריות לפיגוע כי "על כל התיירים הזרים הנמצאים בחצי האי סיני לעזוב אותו בתוך ארבעה ימים". מי שלא יעזוב, עלול להיפגע, הייתה לשון הודעת ארגון "אנסאר בית אל מקדיס", שהוקם ב-2011 ונשבע אמונים לאיימן א-זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה ויורשו של אוסמה בן-לאדן.

יש בסיני מלחמה. היא לא תוכרע ביום, גם לא בשבועות או חודשים. היא תוכרע רק כשמצרים תחליט להכריע אותה ותקצה לצורך זה את המשאבים הנדרשים, כוח האדם והנחישות. כרגע, יש למצרים כמה בעיות דחופות יותר מסיני. הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי הודיע על התפטרותו מהצבא, ויודיע כנראה בקרוב באופן רשמי על התמודדותו לנשיאות מצרים. אם לא יחול שינוי דרמטי כלשהו (הערת אזהרה: המזרח התיכון הוא ערש השינויים הדרמטיים והבלתי צפויים באשר הם), סיסי הוא הנשיא הבא של מצרים. הוא לא רואה בעצמו יורש של מוחמד מורסי, ובטח לא של חוסני מובארק. סיסי ינסה להיות גמאל עבדל נאצר החדש, אבי הלאומיות המצרית הגאה, הלוטשת עיניה לעבר הפאן-ערביזם ושואפת להחזיר את מצרים למקומה הטבעי: מנהיגת העולם הערבי ומעצמה אזורית יציבה.

בצמרת צה"ל עוקבים בתקווה ובדאגה. ישראל שומרת על פרופיל נמוך, משתדלת לתת כמה שפחות עצות פומביות ומדירה את עצמה מהיציע, בו מצטופפים אוהדי שני הצדדים (בצד המצרי סעודיה, ירדן, הנסיכויות, מוסקבה, אירופה, ארה"ב במינון נמוך). כל זיהוי ישראלי עם המאבק המצרי בטרור יפעל נגד מצרים והאינטרסים שלה, וישחק לידיהם של אלה שטוענים שמדובר במזימה משותפת של מצרים, ישראל והמערב נגד האסלאם.

מדובר במלחמת תרבות של ממש בין חסידי הדמוקרטיה (היחסית), הלאומיות הערבית והפרגמטיזם, לבין האסלאם הקיצוני שרואה בכל אדמת המזרח התיכון אדמת ווקף ושואף להקים מדינה אסלאמית אחת גדולה, ח'ליפות שתפעל על פי השריעה ותבטל את הצורך במסגרות לאומיות מלאכותיות שהוכתבו על ידי המעצמות הקולוניאליסטיות. ישראל, באותה הזדמנות, צריכה להיזרק לים, אין ליהודים מקום כאן.

בכיר מאוד במערכת הביטחון הישראלית מתאר את מה שעובר על מצרים באופן הזה: "מצרים עשתה פניית פרסה חדה, בצווחת צמיגים ובלמים. זו פניית פרסה מוזרה, כי המדינה לא חזרה למקום בו הייתה קודם. גם סיסי, אם אכן יזכה בנשיאות, לא ימצא את עצמו במקום בו היה מובארק. הנשיא המצרי החדש ייקח בחשבון את הרחוב המצרי, את דעת הקהל, פקטורים שלא היו מוכרים לשלטון הקודם, ששלט בכוח כידוני המוחבראת והצבא בלי לספור את ההמונים".

ולמרות שהמדינה לא חזרה למקום בו הייתה קודם, מדובר בשינוי דרמטי, בהיפוך מציאות חד ובלתי צפוי, שמשפיע בעיקר על רצועת עזה. כל עוד מורסי שלט במצרים, חמאס בעזה היה הבן יקיר של השלטון המצרי. האחים המוסלמים ראו בעצמם אחים גדולים של חמאס. שיתוף הפעולה היה הדוק. ישראל קיבלה איתותים ומסרים שחופש הפעולה שלה בעזה, מבחינת השלטון המצרי, איננו עוד. מעכשיו, מי שיתחיל עם חמאס בעזה, יש לו עסק עם מצרים. השלטון המצרי שקל לפתוח את מעבר רפיח (וגם עשה את זה לפרקים), הכלכלה העזתית פרחה בזכות תעשיית המנהרות העצומה שפרחה מתחת לאדמה, ישראל חרקה שיניים ואיסמעיל הנייה היה בעננים.

והנה, יום אחד, הכל נגמר. מבחינת הגנרל סיסי, חמאס הוא אויב, בן ברית ל"אנסאר בית אל מקדיס", הפוגע באינטרסים של מצרים, הורג את חייליה וחותר תחת שלטונה. על פי כמה הערכות מודיעין בישראל, ראשי חמאס בעזה אינם יכולים לצאת מהמדינה. הם נתונים, בעצם, בסגר דו כיווני, גם צפונה לישראל, גם דרומה לרפיח. חמאס איבד בתוך תקופה קצרה גם את דמשק, גם את טהרן וגם את קהיר, בה נטה ללון בשנה האחרונה פעמים רבות.

בעיקרון, זו התפתחות חיובית מבחינת ישראל, אבל יכולות להיות לה גם השלכות קשות. "מה שנוצר עכשיו בעזה", אומר גורם צבאי ישראלי בכיר, "זה סיר לחץ מבעבע בלי שסתומים. אין להם מה להפסיד ואין להם לאן לברוח. זה יכול להביא לפיצוץ בלתי מבוקר".

על פי דיווחים בישראל, חמאס החליט בימים האחרונים להפסיק או למתן את מאמציו למנוע ירי רקטות משטח הרצועה לעבר ישראל. חמאס מאבד אחיזה בשטח לטובת ארגונים קיצוניים יותר, שפועלים בשיתוף פעולה עם הטרור הג'יהאדיסטי בסיני. על חמאס נמאסה העובדה שהפעילות הזו נזקפת לחובתו ונרשמת "על שמו" הן בישראל והן בקהיר, והוא מחפש עכשיו פתרונות שאין בנמצא. בהמשך, עלול להגיע הייאוש, ואיתו הפיצוץ ממנו חוששים בתל אביב.

בינתיים, המערכה עצמה נגד "אנסאר" בסיני נמשכת, אבל בעצימות נמוכה. ישראל ומצרים עדכנו את הפרוטוקול הביטחוני של הסכם השלום העתיק ביניהן. צבא מצרים מחזיק עכשיו בסיני 11 גדודי צבא סדירים, שזה הרבה יותר מכפי שההסכם מתיר. בתוכם, יש גדוד שריון מתוגבר, טייסת מסוקי תקיפה ולא מעט כוחות קומנדו. מדובר בסדר גודל של דיביזיה פלוס. הכוחות הללו אמורים להספיק להכרעת הטרור, בתנאי שיופעלו במלוא עוצמתם. זה עוד לא קורה. סיסי לא רוצה לקחת סיכונים בטרם התיישב על כסאו וייצב את שלטונו. המצרים מסתפקים בהטלת מצור על אזורים הנחשדים בפעילות טרור, איסוף מודיעין ותקיפות כירורגיות.

"העניין לא יוכרע", אומר בכיר ביטחוני בישראל, "עד שלא תתקבל ההחלטה האסטרטגית להכריע אותו. אי אפשר להכריע טרור מרחוק. גם אנחנו עברנו את זה, והבנו שעד שלא ניכנס לשטח ונעבור בית-בית וסמטה-סמטה, זה לא יקרה. מצרים תצטרך לצאת מתישהו למבצע 'חומת מגן' משלה, בסיני. עד אז, נמשיך לראות את מה שאנחנו רואים", אמר.

מה שראינו השבוע זה פיגוע קשה באוטובוס של תיירים מדרום קוריאה, מטרים ספורים ממסוף טאבה בו עוברים תיירים ממצרים לישראל, ולהיפך. תנועת התיירים דלילה גם ככה, הישראלים כמעט ולא יורדים עוד לסיני. מי שכן לוקחים את הסיכון הם ערבים ישראלים המהווים מטרה אטרקטיבית פחות לארגוני הג'יהאד.

אילת, עיר הנופש הישראלית שסימלה במשך עשרות שנים את השקט, הניתוק, השלווה המדברית האינסופית, מוצאת עצמה בשנה האחרונה בסיטואציה לא מוכרת. שוב ושוב נשמעת אזעקת "צבע אדום", ורקטות מסוג גראד מטפטפות סביבה בתדירות משתנה. סוללת "כיפת ברזל" שהוצבה באילת מנעה עד היום פגיעות בנפש, אבל אם המצב הזה יימשך תסבול אילת, המהווה אטרקציה תיירותית מרכזית, מירידה חדה בהיקף התיירים המגיעים אליה ותגלוש למשבר כלכלי אמיתי.