האם הכרזת ירושלים של טראמפ היא ניצחון לאיראן?

ההשלכות של החלטת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מיום 6 בדצמבר להכיר בירושלים כבירת ישראל מתחילות לתת את אותותיהן רק עכשיו, ובטהרן להוטים למנף זאת.

אף על פי שארבעה פלסטינים נהרגו בהתנגשויות עם כוחות הביטחון של ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה ב-15 בדצמבר, תהיה זו טעות לשפוט את התגובה להחלטה של טראמפ רק על בסיס רמת האלימות "ברחוב הערבי", ותוך שבועיים בלבד.

כפי שכותב דאוד כותאב, ההחלטה האמריקאית איחדה את השורות בעולם הערבי, והעלתה את ירושלים לראש סדר העדיפויות האיסלאמי. בפגישות פסגה של מנהיגים ערביים ומוסלמים, הנאומים השגרתיים והצהרות הסיכום הרגילות בנושא ירושלים כבר לא יספיקו. מוסלמים ברחבי העולם, ובמיוחד במזרח התיכון, עלולים בסופו של דבר להאשים את האליטה השלטת בארצם בכישלונה הקולוסלי של ההנהגה. שבועיים הם רק תחילת ההתחלה. למשבר הזה עלול להיות פתיל ארוך.

החלטתו של טראמפ נפלה כפרי בשל לידיו של הג'יהאד האיסלאמי, שעומד כנראה מאחורי ירי הטילים המוגבר מרצועת עזה לישראל. "לעומת חמאס שבוחר בתפקיד פסיבי בעיקרו", מסביר שלומי אלדר, "במערכת הביטחון בישראל מזהים מאז תחילת 'אירועי ירושלים' פעילות מבצעית נמרצת של הג'יהאד האיסלאמי. הארגון אמנם לא קיבל אחריות על ירי הרקטות לישראל, אבל סוג הרקטות שנורו פעמיים השבוע לעבר אשקלון מפנה את הזרקור בעיקר אליו. בשעה שחמאס רואה בארגונים הסלפים איום ממשי על ריבונותו ושלטונו בעזה, היחס לג'יהאד האיסלאמי הוא אחר. הזרוע הצבאית של הארגון הקטן והמיליטנטי, פלוגות ירושלים, מונה לפי ההערכות בין אלף ל-1,500 חמושים, שנחשבים בחמאס 'אחים לנשק'".

אלדר מוסיף וכותב: "הברית הצבאית בין שני הארגונים ידעה עליות ומורדות לאורך השנים, אך חמאס מעולם לא ניסה לפרק את הג׳יהאד האיסלאמי מנשקו. יש לכך שתי סיבות: שני הארגונים נתמכים על ידי אותה בעלת ברית, איראן. ויתרה מזאת, שיתוף הפעולה בין הזרועות הצבאיות שלהם שירת את מטרות חמאס. ניתן להעריך כי שני הארגונים משתפים פעולה בפרויקט חפירת המנהרות התת-קרקעיות. בעתות משבר, כשנדרשת היערכות מול איומים של ישראל, חמאס והג'יהאד האיסלאמי משלבים כוחות ומתאמים עמדות".

וכך הוא מסכם: "הצהרת ירושלים של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ טרפה את הקלפים, וחידשה את הקרב בין הארגונים ברצועה על דעת קהל. בעוד הג'יהאד האיסלאמי ראה בהתפתחויות הזדמנות לתפוס את ההובלה על המאבק הפלסטיני, חמאס מצא את עצמו במלכוד: מצד אחד הרצון להימנע מעימות רחב עם ישראל, ומצד שני החשש מלהיזכר בדעת הקהל הפלסטינית כמי שוויתר על ירושלים - ואף מנע מארגונים אחרים להגיב. זהו אות קלון שחמאס אינו יכול לשאת, וזה מה שעשוי להסביר את שיגורי הרקטות לעבר ישראל השבוע, שנעשו ככל הנראה בידיעתו".

עבדאללה השני מלך ירדן, מבני בריתה החשובים ביותר של וושינגטון, המום מההחלטה. אוסמה אל-שריף מדווח שירדן "רואה בהכרה האמריקאית המעורפלת, שלא נקבה בשמה שלמזרח ירושלים ורק אזכרה בחטף את חופש הפולחן בעיר הקדושה, כאיום על תפקידה שלה [של ירדן] כאפוטרופסית של האתרים המקודשים לאיסלאם ולנצרות בעיר הכבושה״.

אל-שריף ממשיך וכותב: "חששו של עבדאללה אינו מסתכם בהשפעה המיידית של הכרזת טראמפ, שנתפסת כאן כמהלומה ניצחת על פתרון שתי המדינות לשני עמים. ההסלמה במתקפה הדיפלומטית של ירדן נגד התומכת הצבאית והפיננסית העיקרית שלה מדגישה עוד יותר את החרדה מפני ההשלכות ארוכות הטווח של הצעד האמריקאי״.

החלטתו של טראמפ בעניין ירושלים היא האתגר הגדול ביותר על היחסים בין ארה"ב לירדן מאז שהמלך חוסיין, אביו של עבדאללה, הביע תמיכה בנשיא עיראק סדאם חוסיין, כשזה פלש לכוויית ב-1990. המלוכה הירדנית עומדת גם ככה על כרעי תרנגולת, ואינה יכולה להתעלם מהזעם הציבורי סביב ההחלטה. עבדאללה אינו יכול להכיל דיבורים על "האופציה הירדנית" כחלופה למדינת פלסטין, שהרי מחצית מאוכלוסיית ירדן היא פלסטינית ממילא, ועל כן, "בחר להעלות את ההימור ולצאת במתקפה דיפלומטית ממושכת, וזו הסיבה שהוא תומך כעת באבו מאזן, שאימץ עמדות אנטי-אמריקאיות קיצוניות. אבל השאלה העיקרית היא זו: עד כמה מוכן המלך להרחיק לכת בהתנגדות למהלך האמריקאי, ובמיוחד לטראמפ, מבלי להסתכן בתגובת נגד שתפגע אנושות בקשריו האסטרטגיים עם וושינגטון? בתקופה שבה הולכת וגוברת התלות הירדנית בסיוע הכלכלי והצבאי שמעניקה לה ארה"ב, ושהוערך ב-1.2 מיליארד דולר ב-2017, ובזמן שוושינגטון ועמאן מנסות לגבש הסכם ביטחוני ארוך טווח, נדמה שההימור של המלך עלול להיות מסוכן מדי״.

במקביל, גם יחסי ארה"ב וטורקיה מידרדרים לשפל חסר-תקדים, כזה שאיש לא היה מעלה בדעתו. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כינס באיסטנבול ב-13 בדצמבר "פסגה שלא מן המניין" של הארגון לשיתוף פעולה איסלאמי, בתגובה להחלטה האמריקאית על ירושלים. בה בעת, הצביע היועץ האמריקאי לביטחון לאומי ה״ר מקמאסטר על טורקיה ועל קטאר כמדינות המפתח שמממנות את "האידאולוגיה המוסלמית הקיצונית". שר החוץ הטורקי כינה את דבריו של מקמאסטר "חסרי כל שחר", והוסיף שזה "עולה על כל דמיון, מדהים ובלתי מתקבל על הדעת".

ג'נגיז צ'נדאר כותב כי משמעות הדבר היא "שהתנגשות חזיתית בין אנקרה לוושינגטון סבירה הרבה יותר מהתקרבות וחידוש השותפות האסטרטגית בין שתי בנות הברית הוותיקות אך המנוכרות".

וזה מביא אותנו לאיראן, שם איחדה החלטתו של טראמפ בעניין ירושלים בין הפרגמטיסטים לשמרנים. "האירוניה האולטימטיבית של ההחלטה המביכה בעניין ירושלים היא שאיראן שוב יוצאת כשידה על העליונה, מבלי שנקפה אצבע", כותב רזה מראשי. "כעת כשהתהליך השלום מת, רוב העולם מאשים את טראמפ, את ישראל ואת סעודיה בקריעת האזור לגזרים. אבל ירושלים היא רק הטעות העדכנית ביותר בסדרה של טעויות מהשנה האחרונה, שאיראן השכילה למנף לטובתה. וכך נותר רוחאני בעמדה שבה יש ביכולתו לפעול לכל אורכה של הקשת הפוליטית כדי לחבר מחדש בין היעד האידאולוגי של הרפובליקה האיסלאמית, כלומר, התנגדות לכיבוש הישראלי בפלסטין, ליעד אידאולוגי נוסף של מניעת בידודה בקהילה הבינלאומית - ולזכות בתמיכה בינלאומית מוגברת בשני היעדים גם יחד. איראן לא תכננה את מהלך העניינים, אך תשמח ליהנות מהמתנות שהעניקו לה וושינגטון, תל אביב וריאד".