טראמפ הוא החוליה החסרה בתוכניתו של פוטין בסוריה

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בונה על כך שיוכל לשכנע את עמיתו האמריקאי דונלד טראמפ, שהדרך לאפשר לחיילי ארה"ב לעזוב את אדמת סוריה "בקרוב מאוד", כפי שטראמפ מבקש לעשות, עוברת במוסקבה.

ההכנות בעיצומן לקראת פגישת פסגה נשיאותית בין ארה"ב לרוסיה, וסוריה תעמוד בראש סדר היום. מנופי הכוח של רוסיה בסוריה הם חסרי-תקדים, כיוון שפוטין השכיל לנהל היטב את הקשרים המורכבים עם כל השחקניות העיקריות בזירה - המשטר הסורי, איראן, טורקיה וישראל - ותוך כדי כך גם מנהל מגעים סדירים עם מנהיגי מדינות המפרץ. ב-1 ביוני נפגש פוטין במוסקבה עם מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, נסיך הכתר של אבו דאבי וסגן המפקד העליון של צבא איחוד האמירויות.

כפי שכתבנו בטור הזה כמעט לפני שנה, ביולי 2017, "פוטין [...] מקדם בברכה שותפות עם ארה"ב וזקוק לה כדי לייצב את המצב בסוריה, אלא שהידוק הקשרים עם האמריקאים עלול להחליש, במקום לחזק, את השפעתו על דמשק, על טהרן ועל אנקרה". ייתכן שזה נכון גם היום, אבל נדמה שמאז המניה הדיפלומטית של רוסיה הרקיעה שחקים. נוסף על מעורבותו האישית והבלתי נלאית של פוטין, בסיוע כוחה הצבאי של רוסיה בסוריה, גם נסיגתה של ארה"ב מהסכם הגרעין (תוכנית הפעולה המשותפת והמקיפה - JCPOA), חיזקה את כוחו של הנשיא הרוסי, והעלתה את קרנו בעיני טהרן. 

ברוב תבונתו, פוטין גם החל לקצור את הפירות מהחיכוך בין ארה"ב לאירופה בנושא המכסים והסכם הגרעין, כפי שכבר דיווחנו כאן בשבוע שעבר בהקשר לקריאתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון ל"ריבונות פיננסית של אירופה" בפורום הכלכלי הבינלאומי שנערך בסנט פטרסבורג. איגור דלנואה כותב: "בניסיון זהיר לבנות גשרים עם רוסיה בנושא הסורי, מבקשת פאריס להוכיח שהיא לא יישרה קו עם ארה"ב בענייני המזרח התיכון. במובן זה, החלטתו של טראמפ להפנות את הגב לעסקת הגרעין עם איראן מעניקה לצרפת מרווח פעולה בכל מה שקשור לסוריה. הניסיון להתרחק ממדיניותה האזורית של וושינגטון הוא חלק מעמידתה העצמאית של צרפת".

אין ספק שלפוטין יש מתווה לתוכנית. ערוצי תקשורת נוספים מלבד אל-מוניטור שמו לב לקריאתו לנסיגה של "הכוחות החמושים הזרים" משטחה של סוריה, וכן לניסיונות התיווך הבלתי נלאים ולערוץ הדיפלומטי החשאי שלה בין ירושלים לטהרן. 

המבחן הדחוף ביותר של הדיפלומטיה הרוסית הוא להפיג את חששותיה של ישראל מפני פעולה אפשרית של המשטר הסורי נגד קבוצות חמושות בדרעא, בשל נוכחותן במקום של מיליציות איראניות וארגונים תומכי איראן, בהם חיזבאללה. מקסים סוחוב מדווח: "מוסקבה פועלת לפתרון הבעיה, תחילה בניסיון לשכנע את הישראלים לגבי הצורך של אסד במתקפה כזאת (בקרוב יתקיימו שיחות דומות גם עם האמריקאים), ושנית, במשא ומתן על התנאים לנסיגה אפשרית של הכוחות הפרו-איראנים. שני הנושאים קשורים קשר הדוק: ישראל מנסה להניא את הסורים מהפעולה בדרעא, בהתחשב במנוף שיש לה על הביטחון הסורי באזור, ובהתחשב בחששות שלה לאבד את המנוף הזה, אם המיליציות הפרו-איראניות וחיזבאללה יכבשו שטחים מידי האופוזיציה. ואולם אם תקבל ערבויות לכך שלאיראן לא תהיה נוכחות צבאית בדרום סוריה, או שלא תשתתף בכל פעולה צבאית של הצבא הסורי, ייתכן שישראל לא תנסה לסכל את המתקפה... השורה התחתונה היא שרוסיה לא יכולה להכריח את איראן לצאת מדרום סוריה - זה יכול להיעשות רק באמצעות שיחות עם טהרן, ובהסכמה מרצון של טהרן, בזכות תמריצים ברורים מרוסיה, ובעקיפין גם מישראל".

פוטין עשוי לשכנע את טראמפ שהצבא הסורי ייקח פיקוד על הפעולות הבאות, ושאיראן וחיזבאללה ייוותרו מאחור. אוסמה אל-שריף מוסיף: "בזכות הערבויות מרוסיה, ולפיהן רק הצבא הסורי יורשה להתפרס בדרום סוריה, ובעקבות הדיווחים על נסיגתן של מיליציות איראניות, קשה להצדיק את עמדתה של ארה"ב. פריסה שקטה אמורה לחסוך טבח וחורבן בדרעא, ובטווח הארוך זה אינטרס ירדני, כך לדברי [הגנרל הירדני בדימוס פייז אל-]דווירי".

סוחוב מסכם: "למרות המורכבות, המצב בדרום סוריה אינו נראה חסר-תקווה לעת עתה. אתגר גדול הרבה יותר הוא נוכחותה ארוכת הטווח של איראן בשאר חלקי סוריה. במוסקבה קיימת הבנה שחיזבאללה עשוי תמיד למצוא סיבה להישאר בסוריה, כל עוד הנהגתה מרגישה צורך להבטיח את ביטחונה של לבנון. אין שום סיכוי שרוסיה או כל מעצמה אחרת תערוב לסוריה נקייה מנוכחות איראנית, שכן אין שום דרך לאשר את נוכחותה של איראן או לאמת את מידת השפעתה".

אולי האתגר הקשה ביותר מבחינתו של פוטין יהיה לוודא שנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לא יפרוש מתהליך אסטנה. הפעילות הטורקית באדלב נועדה, כך נדמה, לגבש מרחב שליטה טורקי חדש שיתנגד למשטר הסורי, ולא להיות חלק ממאמץ מתואם להנמכת הלהבות, לקראת פעילות צבאית שתבסס מחדש את הריבונות הסורית.

פהים טשטקין כותב: "טורקיה השלימה לאחרונה את עמדת התצפית ה-12 והאחרונה שלה באדלב - המחוז הצפון-מערבי של סוריה שזכה לכינוי 'מעוז הג'יהאדיסטים'. עם השלמת המשימה, ובעקבות הלחץ הגובר של המשטר על אדלב, חיילים טורקים ובעלי בריתם המורדים יצאו ב-27 במאי לאזור הסמוך לג'בל אל-אקרד [הר הכורדים] שבמחוז לטקיה... כוחות המשטר הסורי הפגיזו את פסגת ההר, שם היו ממוקמים הכוחות הטורקים, ירו טיל נגד נ"ט לעבר כלי רכב של המורדים והרגו חמישה לוחמים".

"עם הלחץ הגובר והולך מצד הצבא הסורי, האזור כולו הפך לזירה של סכסוכים אכזריים בין סיעות יריבות של חמושים, כולל חיסולים", מדווח טשטקין. "אדלב הייתה ונותרה מקום סוער, נגוע בפעילות של הצבא הסורי, בעימותים בין סיעות יריבות ובחיסולים שהאחריות להם מוטלת על המדינה האיסלאמית. מעל 180 אלף בני אדם, בהם קרוב ל-29 אלף לוחמים, פונו ממזרח רוטה, מזרח קלמון, ולאחרונה גם אל-ירמוכ, אל השטחים שבשליטת טורקיה, ובכך העצימו עוד יותר את מצבם השברירי של האזורים הללו, ובמיוחד אדלב".

"תוכנית הפעולה של טורקיה נשענת על הרחקת המשטר מהאזור", מוסיף טשטקין. "בעיני אנקרה, הגנה על אדלב עשויה להיות קלף מנצח במדיניותה הסורית... רוסיה ואיראן, לעומת זאת, רוצות לדחוק בסיעות השולטות באדלב להניח את נשקן או לוותר על הלחימה במשטר ולהצטרף לתהליך המדיני.

"השליטים הנוכחיים באדלב הקפידו לשמור על 'קשרי ידידות' עם טורקיה בגלל הסיוע הישיר והעקיף שהם מקבלים," כותב טשטקין. "זה כולל את חייאת תחריר א-שאם, ארגון שנמצא כל כולו על הגבול הטורקי. אלא שסדר היום של חייאת תחריר א-שאם אינו מותיר מקום לפשרה. יוסף אל-חג'אר, חבר בכיר בחייאת תחריר, אישר כי הארגון משתף פעולה עם טורקיה, ונשבע להמשיך ולהיאבק עד לנפילת המשטר. בניסיון למזער כביכול את גלי ההדף ולנצל את אדלב, נדמה שטורקיה מבצעת כמה מהלכים ערמומיים. זה זמן מה שאנקרה מנסה למזג בין הארגונים המקורבים אליה כדי ליצור צבא מאוחד, לסייע להם לכבוש את אדלב ולמתג אותם מחדש כחלק מהאופוזיציה בכל תהליך פוליטי לפתרון הסכסוך".

טשטקין מסכם: "בדומה למצב שבו נתקלה באפרין, טורקיה חייבת את מעמדה הנוכחי באדלב לתיאום עם רוסיה. כל קרע בינה לבין רוסיה ואיראן עלול לסבך מאוד את מצבה של טורקיה".

סגן ראש ממשלת סוריה ושר החוץ שלה, ואליד מועלם, אמר ב-2 ביוני כי ממשלתו רואה ב"טורקיה אויבת ופולשת. גם לטורקיה וגם לארה"ב אין שום זכות לנהל משא ומתן על עריה של סוריה; אנו נשחרר כל סנטימטר מאדמתנו״.

התיאום הטורקי עם חייאת תחריר א-שאם צריך להוות סיבה לדאגה ותזכורת מדאיגה לתבנית התיאום של אנקרה עם שאר כוחות הג'יהאדיסטים בסוריה, בייחוד אם ארה"ב שוקלת להאמין לרעיון הטורקי של מובלעות אופוזיציה בצפון סוריה. ב-31 במאי הוסיפה מחלקת המדינה האמריקאית את חייאת תחריר א-שאם לרשימת ארגוני הטרור, כישות המזוהה עם ג'בהת אל-נוסרה, ארגון המסונף לאל-קאעידה בסוריה.

אמברין זמאן מדווחת שהתוכנית הטורקית למנביג' ולסביבותיה, שזוכה לתמיכה כלשהי גם בממשל טראמפ, "כוללת בניית מובלעות של מתנגדי המשטר ברחבי סוריה, בניהולן של טורקיה וארה"ב, שתוך כדי כך גם ידחקו לשוליים של YPG [יחידות ההגנה העממיות] וישללו מדמשק גישה למקורות אנרגיה חיוניים, למים ולמשאבים חקלאיים. כמו כן, תיבלם ההשפעה הרוסית והאיראנית באזור".

הדיפלומטיה של פוטין תרמה עד כה למניעת הסלמה בסוריה, אבל ללא סיוע מצד ארה"ב הוא לא יוכל להחזיק מעמד לנצח. השאלה היא אם טראמפ יצטרף לתוכנית של פוטין, ובאיזה מחיר. כפי שכתבנו עוד ביולי 2017, "היעד הסופי של פוטין הוא הקלה בסנקציות שהטילה ארה"ב... אם לא תחול שום הקלה בסנקציות, לפוטין לא יהיה שום אינטרס לצדד בטראמפ על חשבון קשריו עם בנות בריתו באזור".