כל מה שאי פעם רציתם לדעת על פטהוללה גילן, איש הדת השנוי ביותר במחלוקת בטורקיה

רגע לפני שהסתיימה שנת 2015, באולם הנשפים הגדול של מלון קונרד במנהטן נחשפה תמונה מגוונת מאוד: סביב השולחנות הערוכים למשעי ישבו נשים מוסלמיות בכיסויי ראש ססגוניים במוטיבים אוריינטליים, לצד אנשי כמורה אפרו-אמריקאים מקווינס, סטודנטים יהודים מבית הספר הטורקי וגם כמה מהפוליטיקאים הוותיקים של מדינת ניו יורק.

האורות התעמעמו. מוראט עומור, נשיא Peace Islands Institute, עמותה הממוקמת בניו יורק, השתמש בשני מסכי ענק כדי להציג סקירה של רגעי השיא מהשנה החולפת, כולל הקמתם של בתי חולים ובתי יתומים בהאיטי.

האורחים נהנו מארוחה טובה, ומנהלי המכון הציעו במכירה פומבית שקטה חתימה של ברק אובמה וצמד כפפות אגרוף. לדברי עומור, עד לסוף אותו ערב גייס המכון חצי מיליון דולר.

והיו גם נאומים קצרים. "אני מעריץ את החזון של פטהוללה גילן"' אמר ליאונרד פטלך, סגן נשיא התנועה הציונית האמריקאית. ויקטור הול, כומר בכנסייה הבפטיסטית בקווינס, ציין כי "הערכים והעקרונות שפטהוללה גילן מטיף להם הם תשובת הנגד לפונדמנטליזם".

אבל גילן עצמו לא נראה בשטח. הוא נמצא באותה עת בבית החווה שלו בפנסילבניה, שממנה הוא כמעט לא יוצא מאז גלה מרצון לארה"ב ב-1999.

איש הדת המוסלמי מטורקיה מטיף למען איסלאם מתון - כזה שרואה בטרור חילול הקודש, ושמבחינתו, החיג'אב הוא משני ביחס להשכלה לנשים. בארה"ב יש כמה ארגונים ללא מטרות רווח שמינו אותו לנשיא של כבוד.

גילן הוא גם אדם מבוקש על ידי רשויות החוק בטורקיה. הוא מואשם שם שניהל ארגון טרור וניסה להפיל את הממשלה. בית משפט בטורקיה הוציא נגדו שלושה צווי מעצר; ובארה"ב אף הוגשה נגדו תביעה אזרחית על הפרת זכויות אדם. עתידם של גילן ושל חסידיו הרבים אינו ברור.

רק לפני שלוש שנים, מנה אותו מגזין טיים בין מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם. יש המעריכים את גודלה של קהילת התומכים שלו בשלושה עד שישה מיליון איש ברחבי העולם, ושוויים הכולל של המוסדות המזוהים עמו מוערך במיליארדים, כך על פי העיתונאית והסופרת קלייר ברלינסקי. ב-150 מדינות בעולם יש בתי-ספר שהוקמו בשמו.

אבל היום גילן עלול להפסיד את הכול בגלל עימות חזיתי עם הפוליטיקאי המשפיע ביותר בטורקיה, הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. השניים תומכים באסכולות שונות של מחשבה איסלאמית, אך הסכסוך ביניהם מונע מרדיפת כוח יותר מאשר מתיאולוגיה. כדי להבין את סיפור עלייתו המטאורית ונפילתו של גילן בטורקיה, עלינו לחזור אחורה בזמן לשנת 1938.

זו השנה שבה הלך לעולמי מוסטפא כמאל אטאטורק, מייסד טורקיה החילונית. באותה שנה גם חזר הביתה מתוסכל ראמיז גילן, אביו של פטהוללה. עובד ציבור בעיירה סירב לרשום את שמו של בנו, כי "מוחמד פטהוללה" נשמע לו שם מוסלמי מדי, כך על פי הביוגרפיה שחיבר העיתונאי פארוק מרג'אן. ראמיז גילן הצליח לרשום את שמו של בנו רק כעבור ארבע שנים. וכאימאם של כפר קטן במזרח המדינה, ראמיז גילן רצה שבנו ילך בעקבותיו.

פטהוללה גילן ייסד את תנועתו כשקיבץ סביבו קבוצה קטנה של טורקים בני המעמד הבינוני, שראו בו את האימאם שלהם. לימים, כשעבר להטיף בערים גדולות כמו איזמיר ואיסטנבול, התקבצו סביבו גם מוסלמים עשירים יותר, כפי שכותב דואו ארגיל בספרו Fethullah Gulen and the Gulen Movement. הם ראו בגילן לא רק מנהיג רוחני, אלא גם אינטלקטואל ומדריך לחיים. 

בטורקיה של שנות השישים, התנגשויות בין סטודנטים שמאלניים וימניים הפכו למחזה שכיח, ואוניברסיטאות נסגרו לא פעם ולא פעמיים. גילן האמין שהדור החדש איבד את מצפונו המוסרי, ושניתן להחזיר את הגלגל לאחור רק באמצעות השכלה, כך כותב מרג'אן.

חסידיו של גילן ייסדו את המעונות הראשונים שלהם ב-1976. כעבור שנים ספורות בלבד הפך הבניין בן 200 המיטות באיזמיר לאחד מבתי הספר התיכוניים הטובים במדינה, כך על פי ספרו של ארגיל. עד מהרה נפתחו בתי ספר נוספים גם בשאר הערים הגדולות בטורקיה בהן איסטנבול, בורסה ואנקרה.

חסידיו של גילן פתחו גם קורסי הכנה ללימודים גבוהים. לדברי הלן רוז אבאו, סוציולוגית שחקרה את תנועת גילן, 75 אחוזים מהסטודנטים שלמדו בקורס עברו את מבחני הכניסה לאוניברסיטה, בהשוואה ל-25 אחוזים בלבד שלא נרשמו לקורס. קורסי ההכנה לאוניברסיטה הפכו מהר מאוד לבמה המרכזית לאיתורם של מגויסים חדשים.

ב-1991 הקימה קבוצה של אנשי עסקים מתומכי גילן את בית הספר הבינלאומי הראשון שלהם באזרבייג'אן, כך על פי ספרו של מרג'אן. בתי ספר נוספים נוסדו במדינות אחרות בגוש הסובייטי לשעבר, ואפילו במדינות לא-מוסלמיות כמו מקסיקו ויפן.

בוגרי בתי הספר המזוהים עם תנועתו של גילן סיימו את לימודיהם במיטב האוניברסיטאות בעולם, ולימים התיישבו במדינות רבות, "הקימו עסקים, וממשיכים לתמוך באלו שהולכים בדרכם; כמו כן, מעודדים אותם להפיץ את ערכי האיסלאם ההומניסטיים בסביבת מגוריהם", כותב ארגיל.

כמה מבוגרי בתי הספר של גילן הפכו לאנשי עסקים מצליחים או לפוליטיקאים משפיעים במדינות רבות. לדברי אבאו, חסידי התנועה תורמים לה בחזרה בממוצע 10 אחוזים מהכנסתם השנתית.

"יש הטוענים שזה פרויקט גדול, ולא יכול להיות שמלומד ואיש דת הוא זה שהגה אותו", סיפר פעם גילן למרג'אן בראיון. "וזה נכון; מעולם לא טענתי שאני הגיתי את כל הפרויקטים הללו... את הכל העניק אללה".

"הפרויקט הגדול" גדל עוד יותר עם התפשטות תנועתו של גילן בעולם העסקים. "הוא [גילן] עודד פעילויות עסקיות שהולמות את ערכיו ואת עקרונותיו", סיפר אהמט קורוג'אן, מחסידיו של גילן זה 35 שנה.

תאגיד Kaynak Holding, לדוגמה, שחסידיו של גילן הקימו ב-1979 בטורקיה, כולל בתוכו 23 חברות מענפי תעשייה שונים, מטכנולוגיית מידע ועד קמעונאות.

לתנועה היה אפילו בנק משלה. 

לאחר ההפיכה הצבאית של 1980, רבים מהגנרלים הטורקים שראו בעצמם את שומרי הסף של החילוניות החלו לחשוד בגילן. דרשותיו הטרידו את החיילים מאוד, והם האשימו אותו בניסיון להפיל את הממשלה ולהקים מדינה איסלאמית. כרזות "מבוקש" נתלו בכמה מתחנות האוטובוסים הגדולות של טורקיה, ובהן תצלומים של כמה עשרות פעילי שמאל, לצד תצלום דיוקן של גילן, כותב מרג'אן.

לאחר שש שנים של מנוסה מהחוק, גילן נעצר. אבל ראש הממשלה טורגוט אזאל "פרש את חסותו על גילן" והוא שוחרר, כך מספר מהמט קצ'ג'ילר, לשעבר שר בממשלה וממייסדי מפלגתו של אזאל.

רבים רואים באזאל את המנהיג שפתח את טורקיה לעולם כולו. הוא היה בן בריתה של ארה"ב, ושאף להפוך את טורקיה למדינה שתוביל את הרפובליקות הטורקמניות, אלו שהתנתקו מברית המועצות ב-1991. בתי הספר שייסדו חסידיו של גילן באותן מדינות הלמו היטב את חזונם של אזאל ושל ארה"ב גם יחד.

"כדי למנוע את תחייתה מחדש של ברית המועצות, עודדה ארה"ב את הקמתם של בתי הספר [הבינלאומיים]," סיפר קצ'ג'ילר.

עם מותו של אזאל, צעד גילן בתהלוכת הלוויה במשך שעות. "אזאל היה האדם היחיד שבלכתו בכיתי לא פחות משביכיתי את מותו של אבי", סיפר גילן למרג'אן.

גילן זכה לתמיכתו של הממסד הפוליטי. כמה פוליטיקאים חילוניים שעמדו מאחוריו ראו בתנועתו כוח חשוב שעשוי לבלום את עלייתו של האיסלאם הפוליטי. אך בריאותו של גילן הייתה רופפת. עוד בשנות השמונים המוקדמות הוא אובחן כחולה סוכרת, וכעת סבל גם מבעיות לב. "הוא נראה כמו גוויה מהלכת", סיפר קורוג'אן.

ב-1999 הגיע גילן לארה"ב לבדיקות רפואיות. כעבור מספר חודשים, שידרה תחנת טלוויזיה פרטית בטורקיה סרטון של קליפים מטושטשים וערוכים מהדרשות של גילן.

"אתם צריכים לנוע בתוך עורקי המערכת מבלי שאיש יבחין בקיומכם, עד שתמצאו את מקומכם במוקדי הכוח", נשמע גילן כשהוא אומר לחסידיו. "ואז עליכם להמתין בסבלנות עד שיוענק לכם כל הכוח המדינתי ותוכלו לשלוט בכל המוסדות החוקתיים בטורקיה".

עם פרסומו של הסרטון האשימו רבים את גילן בהסתננות למוסדות הביורוקרטיים של טורקיה, וכן למשטרה ולרשות השופטת. 

האנפי אבג'י היה אז מפכ"ל המשטרה. "אנשים דיברו על נוכחותם של חסידי גילן בתוך המשטרה, אבל לא נמצאה שום הוכחות לפעילות פלילית", סיפר אבג'י. "רק אחרי 2006 החלו שוטרים מסוימים להפגין נאמנות עמוקה יותר לתנועה מאשר למדינה".

בשנת 2000 הואשם גילן בהקמת ארגון בלתי-חוקי שמטרתו לחתור תחת יסודותיה החילוניים של הרפובליקה. לו חזר גילן לטורקיה, הוא היה נעצר. הוא בחר להישאר בארה"ב. הפרשה נמשכה שמונה שנים, וגילן הגיש בקשה לתושבות קבע.

כעשר שנים לפני שהופץ סרטון הווידיאו רכש ארגון טורקי המבוסס בארה"ב חווה בשטח של 600 דונמים בסליסברג שבפנסילבניה, תמורת 250 אלף דולר, כותב מרג'אן בספרו. גילן עבר להתגורר בחווה.

רגע לפני ששבר את צום הרמדאן, היה גילן מדליק את הטלוויזיה ומתבונן במאמינים שמתפללים במסגדים של איסטנבול. "יכולת לראות את העיניים שלו דומעות כשצפה בתמונות ההן בטלוויזיה", סיפר קורוג'אן. "הוא מנהיג של תנועה, אך בסופו של דבר הוא רק בן אדם".

גילן זוכה סופית מכל האישומים ב-2008. אף שתיאר את מגוריו בארה"ב כ"תקופת מאסר", הוא סירב לחזור לטורקיה. "אחזור רק כשיבשילו התנאים," סיפר למרג'אן.

ב-2008 התנאים אכן החלו להשתנות, עם עלייתה לשלטון של מפלגת הפיתוח והצדק (AKP) האיסלאמיסטית, בראשותו של ארדואן.

גילן לא נפגש עם ארדואן פנים אל פנים מאז שהאחרון נבחר לראש ממשלה ב-2003, כך לדברי אלפ אסלנדוגן, דובר תנועת גילן. ארדואן היה איסלאמיסט פוליטי מהאסכולה של נג'מטין ארבקאן, פוליטיקאי שגילן עצמו סירב להצטרף אליו ב-1969, מסביר מרג'אן.

ועם זאת, האיום מצד הצבא הטורקי להתערב ולפעול נגד AKP קירב בין ארדואן לבין גילן. "עמדתו [של גילן] ועמדתם של חברי תנועתו היתה שלצבא אסור לקחת על עצמו תפקיד ישיר בפוליטיקה הפנימית בטורקיה", סיפר אסלנדוגאן, "ובאותם ימים הייתה עדיין סולידריות בעניין זה בין AKP לבין חברי התנועה".

ב-2007 מצאה משטרת טורקיה 27 רימוני יד בבית בשכונת עוני של איסטנבול. החוקרים האמינו שכלי הנשק נועדו לשרת את מטרותיו של ארגון טרור אולטרה-לאומני בשם ארגנקון, בניסיון להפיל את ממשלת AKP. מיד החלו גלי מעצרים, שכללו שילוב מעורר תמיהה בין גנרלים לעיתונאים, בין אנשי אקדמיה לדמויות מחתרתיות. מספרם של הנאשמים עלה ל-275, וכמה מהם ישבו שנים בכלא מבלי שהורשעו.

נדים סנר הוא עיתונאי טורקי שחקר את מעורבותם כביכול של אנשי משטרה מתנועת גילן ברצח של עיתונאי טורקי-אמריקאי. זמן קצר לאחר מכן הוא הואשם בהשתייכות לארגון הטרור ארגנקון, וישב בכלא יותר משנה.

"פרשת [ארגנקון] - שכל מטרתה היתה לשים קץ למעורבות הצבאית בענייני המדינה - הפכה למבצע של הרס המוני, והתמקדה בכל המתנגדים לשלטון ולתנועתו של פטהוללה גילן", סיפר סנר. "והכל נעשה בשיתוף פעולה עם שוטרים, תובעים, שופטים ועיתונאים שנמנו על חסידיו של פטהוללה גילן".

אבאו מטילה ספק בהאשמות שאנשי התנועה הסתננו למשטרה במספרים גדולים. לדברי הסוציולוגית האמריקאית, שיעורם של חסידי התנועה במשטרה אינו עולה על שיעורם בציבור הרחב.

האנפי אבג'י, מפכ"ל המשטרה לשעבר שנעצר בעצמו זמן קצר לאחר שפרסם ספר על התנועה, אינו מסכים עם הקביעה הזאת. "הם מיקמו את אנשיהם בראש היחידות למלחמה בטרור באיסטנבול ובאנקרה, וחדרו למוקדי כוח שמאפשרים להם לנהל את החקירות", סיפר האיש. אבג'י מעריך את שיעורם של חסידי גילן במשטרה בימי גל המעצרים של פרשת ארגנקון ב-20 אחוזים, יחס גבוה בהרבה משיעורם של חסידי התנועה בטורקיה כולה.

חברי התנועה מכחישים את ההאשמות שאחיהם במשטרה או ברשות השופטת מקבלים הוראות ישירות מגילן.

באותם ימים, גילן וארדואן היו עדיין מיודדים, אך נקודת המפנה לא איחרה להגיע; כבר אז נתגלעו ביניהם סדקים. "ידיעות צצו על כך שבמשך שנים ממשל ה- AKP שירטט פרופילים [של חסידי גילן]. מנהיגי המפלגה הבטיחו לשים לכך סוף", סיפר אסלנדוגאן.

אהמט סיק הוא עיתונאי טורקי שישב בכלא 376 ימים בתקופת פרשת ארגנקון. לדבריו, בין ראשי AKP לבין ראשי התנועה לא שרר אמון רב. "בכיר במשטרה, שהיה מתומכי גילן, נעצר בידי האף-בי-איי כשניסה להעביר את הארכיון הדיגיטלי של התנועה לארה"ב", סיפר סיק, ששמע על כך מפיו של בירוקרט בכיר. ״[בתגובה,] ארדואן הורה להקאן פידאן, ראש המודיעין הטורקי, להכין לו דו''ח [על התנועה]״. 

הקרע בין השניים הלך והעמיק. ב-2012 ניסו כמה תובעים המזוהים עם תנועת גילן להגיש זימון להקאן פידאן, בפרשה שקשורה לארגון טרור כורדי.

כעבור שנה, ראש הממשלה הזועם הכריז על סגירתם לאלתר של כל קורסי ההכנה לאוניברסיטה - שאת רובם ניהלו אנשי גילן. בחודשים שלאחר מכן, החל ארדואן ללחוץ על ראשי מדינה רבים לסגור את בתי-הספר של תנועת גילן גם במדינותיהם. על פי Sabah, עיתון טורקי המזהה עם השלטון, כמה בתי-ספר אכן נסגרו באזרבייג'אן, בגאבון ובסנגל.

יש הטוענים שהתנועה של גילן הגיבה למתקפה של ארדואן בחקירת שחיתות בדרגים הגבוהים, כולל מעצר של אנשי עסקים המקורבים לראש הממשלה, לצד ביורוקרטים בכירים ושלושה בנים של שרים.

כעבור זמן לא רב, הודלפו במדיה החברתית גם הקלטות כביכול של שיחות טלפון; ההקלטות אמנם לא זכו לאישור רשמי ועצמאי, אך ראש הממשלה נשמע בהן כשהוא דן כביכול עם בנו על הדרכים להיפטר ממיליוני דולרים. ארדואן טען שמדובר ב"קונספירציה מלוכלכת" והאשים את גילן.

"מר גילן הכחיש נחרצות כל השפעה על הרשות השופטת או על המשטרה, והביע תמיכה בהמשך החקירה בשם עיקרון נטילת האחריות", ציין אסלנדוגאן.

מאז מתחוללת בין השניים מלחמה רבתי. בנובמבר הוגשו כתבי אישום נגד 122 איש, בהם גילן עצמו. הוא הואשם בין היתר בהתערבות בחקירה ובניהול ארגון טרור חמוש. אם יורשע, הוא צפוי לקבל מאסר עולם ללא אפשרות חנינה, גזר הדין החמור ביותר במערכת המשפט הטורקית.

הקרב אמנם רחוק מלהסתיים, אך נדמה שגילן כבר הפסיד בחזיתות רבות. ממשלת טורקיה הידקה את אחיזתה נגד חברות המזוהות עם גילן. באוקטובר מינה בית המשפט באנקרה נאמנים שהשתלטו על חברת האחזקות "קוזה איפק", התאגיד הגדול ביותר שמנהלים חסידי גילן. בית המשפט זיהה קשר בין החברה לבין FETO, ראשי תיבות של "ארגון טרור פרו-פטהוללה".

הרשות המפקחת על הבנקים בטורקיה, BDDK, כבר השתלטה על בנק אסיה, המזוהה עם תנועת גילן, בטענה שהבנק לא עמד באמות המידה המשפטיות הנהוגות במדינה.

"זה דפוס הפעולה של ארדואן, שמנסה לחסל כל פעילות ארגונית של התנועה", הסביר אסלנדוגאן. לדבריו, אם המצב יימשך, יישארו מהתנועה "רק כמה אנשים בודדים".

ערב ההתרמה של Peace Islands Institute במלון קונרד התקיים עשרה ימים לאחר שהוגש כתב אישום נגד גילן בטורקיה. הערב היה חשוב יותר משאר ערבי הגאלה שהתקיימו בשנים האחרונות, לאחר שהתנועה נותרה עירומה מרוב משאביה הפיננסיים. בזמן שהפסנתרן ניגן בלובי נעימות ואמן האשליות העלים מים מכוס זכוכית, נדמה שרוב האורחים כלל לא היו מודעים לאיום שמרחף מעל התנועה.

ובזמן שחבריו מהמכון צילמו עוד כמה תמונות ״סלפי״ אחרונות לאותו ערב, גילן עצמו היה ספון בביתו שבסליסברג. בריאותו הרופפת והלחץ שמפעיל עליו ארדואן בוודאי לא עוזרים.

לדברי אסלנדוגאן, הוא כבר לא ישן טוב בלילות. החשש מהפסד מדיר שינה גם מעיני רבים מחסידיו. "יש החוששים לניהולה [העתידי] של התנועה", הסביר קורוג'אן.

אסלנדוגאן יכול לנחש כיצד יראה עתידה של התנועה ללא גילן. "אני חושב שאת תפקידו הרוחני כמורה דרך בנושאי הליבה של הארגון תיקח על עצמה קבוצה של אנשים", אמר האיש. "זה כבר לא יהיה מנהיג אחד ויחיד, כי אין אף אחד שיצליח להיכנס לנעליו הגדולות".