אף שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ דחק ב-24 בינואר בנשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, "להפגין איפוק ולהימנע מפעילות שעלולה להוביל לעימות בין הכוחות הטורקים לאמריקאים", נדמה שטורקיה נחושה להרחיב את פעילותה הצבאית גם מעבר למתקפה הנוכחית על אפרין.
יומיים לאחר השיחה בין טראמפ לארדואן, הכריזה לשכת הנשיא הטורקי כי בעקבות שיחה בין יועצו של ארדואן ודוברו, איברהים קאלין, ליועץ האמריקאי לביטחון לאומי, הגנרל הרברט מקמאסטר, הוחלט כי "לא יימסרו עוד כלי-נשק" למפלגה הדמוקרטית המאוחדת (PYD) וליחידות ההגנה העממיות (YPG) של הכורדים בסוריה, החלטה שפירושה ויתור אמריקאי רציני ואולי אף נקודת מפנה בסכסוך.
למחרת, קרא שר החוץ הטורקי מבלוט צ׳בושולו לכוחות ארה"ב לעזוב את מנג'יב.
באנקרה רואים ב-YPG - הזרוע הצבאית של PYD בקרב הכורדים הסורים - ארגון טרור המסונף למפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), שנחשבת ארגון טרור גם בארה"ב. ועם זאת, האמריקאים תמכו בכוחות הדמוקרטיים של סוריה (SDF), וראו בהם שותף בשטח. ה-SDF מורכב ברובו הגדול מלוחמי YPG.
ארדואן טוען כעת שבאפרין ובעיירות שמסביב יש רוב ערבי, אף שמקורות מקומיים מהימנים מצביעים על קיומו של רוב כורדי משמעותי, עם קהילה גדולה של ערבים, לצד מיעוט יזידי, טורקמני, ארמני וצ'רקסי. מטרתו של הנשיא הטורקי היא ככל הנראה ליצור חגורת ביטחון שאליה יוכלו לשוב 3.5 מיליון פליטים סורים שמתגוררים כיום בטורקיה. ב-24 בינואר, ביום שבו שוחח ארדואן עם טראמפ, אמר בנפרד הנשיא הטורקי, "קודם כל, נמחק את כל הטרוריסטים, ואחר כך נהפוך את האזור למקום שאפשר לחיות בו. עבור מי? עבור 3.5 מיליון סורים שמתארחים אצלנו. הרי לא נוכל לשכן אותם לעד באוהלים".
בשיחת הטלפון שלהם, טראמפ וארדואן "קידמו בברכה את חזרתם לארצם של מאה אלף ויותר פליטים סורים, בעקבות תבוסתה הנמשכת [של המדינה האיסלאמית], והבטיחו להמשיך ולשתף פעולה כדי לסייע לתושבים לחזור לבתיהם".
פהים טשטקין כותב: "הדיסאינפורמציה הבוטה של ארדואן [בעניין הדמוגרפיה באפרין], והרצון שלו לשכן שם את הפליטים, מעלים שאלות מטרידות סביב האפשרות שהוא מתכנן לשנות את המבנה הדמוגרפי של האזור, הכורדי ברובו. תוכניות שכאלה שימשו לא פעם כאמצעי להשקטת התסיסה החברתית נגד המשטר, עוד מימי האימפריה העות'מנית".
שותפיה המקומיים של טורקיה במערכה באפרין כוללים ג'יהאדיסטים, סלפים, ושאר ארגונים שמבקשים לבוא חשבון עם אנשי YPG. טשטקין מסביר: "רבים מודאגים מהעובדה כי גם בשעה שארדואן טוען שהוא מנקה את אפרין מכל 'הטרוריסטים', כך בדיוק מתארת סוריה גם את הארגונים שהוא רוצה להכניס לאזור. רבים מהם באים מרקע מנוגד לגמרי לכורדים, ומחזיקים באידאולוגיה ובגישה עוינת כלפיהם. ארגונים אלה כוללים בין השאר חברי אל-קאעידה לשעבר, ג'יהאדיסטים וסלפים, ושאר קיצוניים כדוגמת האחים המוסלמים, שכירי חרב ומתנדבים שנשלטים בידי ארגון הביון הלאומי (MIT) של טורקיה.
"עם הארגונים שצרים על אפרין ומשתתפים במבצע בחסות [כוחות הצבא הטורקי] ו-MIT נמנים גם אנשי לגיון א-שאם, ג'ייש אל-נאסר, חזית א-שאם, אחראר א-שאם, הבריגדה של נור א-דין זנגי, צקור אל-ג'אבר, הברגדה של סולטן מוראד, בריגדת סמרקנד, בריגדת אל-מועטסם בילאל, בריגדת סולטן מהמט, פלוגת חמזה, בריגדת הסערה הצפונית, מפלגת טורקיסטן האיסלאמית ובריגדת צלאח א-דין".
מטין גורג'ן כותב: "נראה שטורקיה קיבלה ממוסקבה אור ירוק למתקפה, בהתחשב בעובדה שרוסיה שולטת בכל השטח האווירי של סוריה ממערב לנהר הפרת. ברוסיה ללא ספק מבינים שהמבצע יתקע טריז עמוק עוד יותר בין השותפות לברית נאט"ו - טורקיה וארה"ב - לנוכח תמיכתה של האחרונה ב-YPG. יתרה מזאת, ברוסיה מן הסתם הביאו בחשבון כי לנוכח האיום מצד טורקיה ובנות בריתה בצבא סוריה החופשית (FSA), ב-YPG יהיו כעת פתוחים יותר להצעה שהעלתה מוסקבה בעבר, למסור את אפרין בחזרה למשטרו של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד".
גורג'ן מוסיף וכותב שטורקיה "מזגזגת שוב ושוב בשאלה אם להניח לאסד להישאר בשלטון, ואף קיימה משא ומתן עם אסד סביב האפשרות של שיתוף פעולה נגד YPG והמפלגה הכורדית הלאומנית [PYD]. אלא שהנשיא הסורי יודע שארדואן מעדיף את סוריה ללא אסד, וכך ייתכן שהצבא הסורי יחלץ לעזרתם של כוחות הכורדים, לפחות במידה מסוימת. אסד עשוי להחליט לסייע בפינויים של כוחות YPG, שנראים כעת לכודים באפרין, או לשלוח אליהם תגבורת ממזרח לנהר הפרת. מצד שני, ייתכן שאסד יבחר במדיניות של 'נחיה ונראה', בשל הסיכוי שבסופו של יום אפרין תוחזר לידיו של המשטר".
בטור הזה סיקרנו את המגמה הזאת לפחות מאז אוגוסט, אז כתבנו: "העיסוק של הטורקים בניסיון להדוף את השליטה הכורדית-סורית בצפון המדינה עשוי לפתוח פתח לניסיון הידברות כלשהו עם דמשק".
בטורקיה עצמה, המבצע באפרין הוא ניצחון לארדואן. גורג'ן מדווח שמקורות באנקרה מסרו לאל-מוניטור כי "הפוליטיקאים ואנשי הביטחון מסכימים ביניהם ונחושים בדעתם להרחיב את המבצע, בראש ובראשונה למנג'יב ולאחר מכן ממזרח לנהר הפרת, כדי לחתור תחת שיתוף הפעולה בין ארה"ב לאנשי YPG הכורדים בשטח״.
אילה ז'אן יאקלי כותבת: "המפלגות השנייה והשלישית בגודלן בפרלמנט, מפלגת העם הרפובליקאית (CHP), השייכת למרכז-שמאל, ומפלגת התנועה הלאומנית (MHP), הימנית קיצונית, העניקו שתיהן את תמיכתן המלאה למבצע הצבאי, ומנהיג CHP כמאל קיליצ'דרולו, בדרך כלל ממבקריו המרים ביותר של ארדואן, אף הוסיף וטען שביטחון גבולותיה של טורקיה הוא 'סוגיה לאומית'.
"רובם המכריע של הטורקים מאמין שהממשל צודק בפלישה לסוריה כדי להילחם במיליטנטים הכורדים, כך על פי עורך הסקרים אדיל גור ממכון הסקרים A&G, אף שסקר דעת הקהל שלו בנושא זה עדיין לא פורסם. משום כך, הוא סירב לתת נתונים מדויקים, אך הסכים לומר שמצביעי מפלגת הפיתוח והצדק (AKP), מפלגתו השלטת של ארדואן, וכן מצביעי MHP, הביעו תמיכה מוחלטת כמעט, קרוב למאה אחוז".
אשר לרוסיה, אנטון מרדסוב כותב, "בשל הסכנה האפשרית לשמה הטוב, העדיפה רוסיה לבחור באסטרטגיה הבטוחה ביותר, ולהטיל על ארה"ב את האשמה למבצע שיזמה טורקיה. במשרד ההגנה הרוסי דיווחו שהמבצע בצפון סוריה הוא תוצאה ישירה של 'אספקת הנשק הבלתי נשלטת של הפנטגון', שהעבירה בין השאר גם טילי כתף [ל-SDF]".
לדברי מרדסוב,"ראשית, כשהמשטרה הצבאית שלה פועלת באזור הפסקת האש בתל רפעת, למוסקבה יש עדיין סיכוי למצב את עצמה כמשכינת השלום בסכסוך באפרין. שנית, כוחות ההגנה של הקנטון מבוצרים היטב. למרות כל הכוחות המעורבים במבצע, ואף על פי שהאופוזיציה הסורית סיפקה לכוחות הטורקים תגבורת של 25 אלף לוחמים כמעט, תוצאות המערכה עדיין לא ברורות. ושלישית, בכך שהיא מרחיקה את עצמה מהסכסוך, מוסקבה שולחת אולי איתותים לכורדים במובלעות אחרות בסוריה, ורומזת להם שיש מחיר ליוזמות שאינן עולות בקנה אחד עם הרציפות הטריטוריאלית של המדינה".