Memos 
Live events & webinars 
Trend Reports
"אני זוכר את הניצחון הראשון שלנו ב-1996, זה היה (ניצחון) היסטורי. אבל הניצחון הזה הפעם הוא מתוק עוד יותר, זה ניצחון גדול עוד יותר. כי זה ניצחון כנגד כל הסיכויים" (בנימין נתניהו אחרי פרסום מדגמי הטלוויזיה, 2 במארס). הבחירה של בנימין נתניהו לפתוח את נאומו בליל הבחירות בהשוואה עם ניצחונו בשנת 1996 אחרי רצח יצחק רבין אינה מקרית, והיא מקפלת בתוכה את סיפורן של בחירות 2020. נתניהו אמנם לא הצליח להכריע כפי שקיווה ולזכות ב-61 מנדטים, אבל רשם הישג עצום כשהחזיר את הליכוד להיות הסיעה הגדולה בכנסת וחיזק את גוש הימין-חרדים ביחס לבחירות ספטמבר 2019 בשלושה מנדטים.
מוקדם עדיין לדעת מה יילד יום והאם בחירות רביעיות הן אופציה ממשית. אבל כן ניתן לקבוע שברית המקופחים אשר העלתה את נתניהו לשלטון בגיל 46 [מאי 1996] היא אותה הברית, בשינויים קלים, שמסייעת לו כעת, לפחות בטווח הנראה לעין, לשמור על ראשות הממשלה רגע לפני שמשפטו באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים ייפתח.
נתניהו לפי שעה אינו מפנה את "בלפור" בזכות מעגלי התמיכה של החרדים, המזרחיים, האתיופים, בני עיירות הפיתוח ומעמד הביניים. די לרפרף על פילוח ההצבעה על פי יישובים כדי להיווכח, שוב, שמרכזי התמיכה הגדולים של הליכוד הם ביישובי הצפון והדרום, כולל בערים מוכות רקטות מעזה כמו שדרות. בכל המקומות האלה נתניהו התחזק, וסייע לו בכך קמפיין הרדיפה, שעלה לגבהים ככל שענייניו המשפטיים הסתבכו.
נתניהו עשה זאת באמצעות מסע התעוררות לאורכה ולרוחבה של המדינה. בימים האחרונים הוא הגיע פיסית לאנשים באמצעות שיחות טלפון ואפילו דפק על דלתות בתים. מנגד כחול לבן לא הצליחה לממש את התפקיד שייעדה לעצמה בתחילת דרכה לפני כשנה, ולא הפכה לבית חם לליכודניקים. במערכת הבחירות הנוכחית היא אף נחלשה בערים הליכודיות והתקבעה כאבן שואבת לציבור המבוסס, העשיר, האשכנזי, בערים הגדולות והחזקות בעלות האוריינטציה השמאלית. יש כמובן מזרחיים רבים שהצביעו לכחול לבן ואשכנזים שהצביעו לליכוד. אבל הכוונה היא לכך שמצביעי הליכוד, המפלגות החרדיות וימינה חולקים את אותה תחושת הדרה, וזו מסייעת להם לעצב את זהותם הפוליטית.
לכן ההשוואה ל-1996 היא כה מאלפת, גם בחוויה של נתניהו. "עמדנו מול כוחות אדירים, הם כבר הספידו אותנו, יריבנו אמרו: 'תם עידן נתניהו'. אבל בכוחות משותפים הפכנו את הקערה על פיה, הפכנו את הלימון ללימונדה", אמר נתניהו כמעט רבע מאה אחרי, נרגש עד כדי דמעות. גם ב-1996 הוא עמד לפני תבוסה. רצח רבין טלטל את החברה הישראלית והביא לקריסת הליכוד בסקרים. נתניהו נתפס כאשם בהסתה וכך גם מחנה הימין כולו. צעירי הליכוד בקמפוסים הרגישו מוקצים, סטודנטים חובשי כיפה ממוצא מזרחי באוניברסיטת בר אילן, שממנה יצא הרוצח יגאל עמיר, בן למשפחה דתית מעולי תימן, הסתובבו שפופים. מאות אלפי העולים מרוסיה, שרבים מהם התנגדו להסכמי אוסלו, התקוממו מול מה שתרגמו כניסיון של האליטה משמאל לא לאפשר להם חשיבה עצמאית – דווקא במדינה הדמוקרטית שאליה העתיקו את חייהם. החרדים והמתנחלים שהתנגדו לאוסלו חשו באותה הסירה.
והיה גם נתניהו – הוא הרגיש נרדף על ידי התקשורת, האליטות והשמאל. הוא האמין שהוא קורבן למסע דה לגיטימציה אכזרי ואפקטיבי כראש מחנה הימין. מהר מאוד נתניהו הבין שאיננו לבד במערכה הזאת, שלתחושת הקיפוח הקולקטיבית יש פוטנציאל להפוך לאנרגיה פוליטית סוחפת, לאלמנט שילכד סביבו מחדש את המחנה. התחושה הזו היא שהפכה את הקערה על פיה.
ב-1996 הונהגה בישראל בפעם הראשונה בחירה ישירה לראשות הממשלה, ונתניהו ניצח את פרס באחוז בודד. היו אלה 29,457 קולות שהכריעו את הבחירות לטובתו ושינו את פני ההיסטוריה הפוליטית, כנגד כל הסיכויים וההערכות. גם אז נתניהו עבר עיר-עיר ושכונה-שכונה, העיר את סנטימנט הקיפוח, נתן לו צורה, זהות וייעוד: הצלת ישראל מפני הסכמי אוסלו והשמאל. בבחירות כעת היה מדובר בגורלו האישי והמשפטי, שאותו הוא הצליח לכרוך בגורלם של יותר משני מיליון מצביעים.
בליל הבחירות הנוכחיות נתניהו קיווה שכמו ב-1996 המספרים הקטנים יעניקו לו ניצחון מלא, כלומר הכרעה. כעת מתברר שזה לא המצב, ושהקרב הפוליטי והחברתי עוד יתחולל כאן בשבועות הקרובים.
התקשורת עכשיו שוב עוסקת בשאלה מי הם אלה שנוהים אחר נתניהו, מקעקעים את דמותו על הזרוע ושרים בגרון ניחר "ביבי מלך ישראל". שוב עולות שאלות כמו כיצד דווקא הוא, הגבר הלבן, העשיר, בנו של פרופסור, חובב מיליארדרים שמסובך בשחיתות, הצליח להתנחל בללבות של ישראל השנייה? הסאבטקסט רומז להצבעה עדרית, עיוורת.
זו זווית שמפספסת את לב החיבור הזה, שהוא אותנטי וחזק וילווה את ישראל גם אחרי עידן נתניהו, בוודאי במהלך משפטו. נתניהו הוא המנהיג הבלתי מעורער של קבוצות בחברה אשר חלק מזהותן מורכבת מקיפוח. גם אם האנשים האלה הפכו לעשירים ומתגוררים בבית מידות. אין להתפלא שאת המהלכים האזרחיים נגד כהונת נתניהו תחת כתב אישום מובילות האליטות הישנות, קבוצות של טייסים, קצינים בסיירת מטכ"ל, אנשי הייטק ומשפט – הלב הפועם של ישראל הראשונה. הם עושים זאת באמצעות מכתבים מהדהדים שנשלחים לנשיא המדינה ולחברי הכנסת, ומזהירים מפני קץ המדינה. מבלי משים, הם מנכסים לעצמם את המדינה בקביעתם שהם יודעים מה טוב הרבה יותר ממסעודה משדרות. אבל בקלפי כל קול שווה, כל בחירה ראויה. לכן מי שחושב שהמאבק על דמותה של המדינה יסתיים בהפלת נתניהו או בהמשך שלטונו טועה, זה ייקח אולי עוד דור. נתניהו מבין ברבדים העמוקים ביותר של נפש ברית המקופחים, כי בתודעתו הוא אחד מהם.
