תביעת המיליארדים של נפגעי הטרור הישראלים נגד הבנק הערבי

תביעה תקדימית בסכום של מעל 20 מיליארד שקל הוגשה בשבוע שעבר [29 בדצמבר] לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד הבנק הערבי שמרכזו בירדן על ידי 1,132 תובעים, נפגעי פעולות טרור ובני משפחות של נרצחים. עילות התביעה הן: שיתוף פעולה, תמיכה, סיוע, מימון ועידוד מצד הבנק לפעילות טרור אשר גבתה אלפי קורבנות. לטענת התובעים, הבנק הערבי היה מעורב במימון פעולות טרור שבוצעו בישראל על ידי חמאס, הג'יהאד האסלאמי, פת"ח וארגונים פלסטינים נוספים.

תביעה זו מסתמכת, בין השאר, על הצלחת תביעה דומה שהוגשה בארה"ב ב-2004 נגד הבנק הערבי. במקור, אזרחים אמריקאים וישראלים נפגעי טרור הגישו את התביעה ביחד, אבל בית המשפט הפריד בין התובעים האמריקאים לישראלים. האזרחים האמריקאים זכו בסופו של דבר פסק דין בפשרה.

התובעים הוכיחו אז כי הבנק שיתף פעולה עם ארגוני טרור בהציגם עדויות ומסמכים על פתיחת חשבונות פרטיים בבנק למשפחות מחבלים. כספים שהתקבלו מתורמים שונים הועברו לחשבונות בבנק. הבנק הודה כי אכן העביר עשרות מיליוני דולרים לחשבונות הללו, אך טען כי לא היה לו קשר לארגוני טרור פלסטינים. ב-2014, לאחר שנות דיונים ארוכות, מצא בית משפט פדרלי בניו יורק את הבנק אשם בתמיכה ביודעין בגורמי טרור של ארגון חמאס, אשר היו אחראים לעשרות פיגועי טרור בין השנים 2004-2001 ושבהם נהרגו, בין היתר, אזרחים אמריקאים. באוגוסט 2015, בטרם התקיים דיון על גובה הפיצויים, הגיע הבנק להסדר חשאי עם התובעים.

ב-2018 קבע בית המשפט העליון בארה"ב כי החוק המקומי נגד נזקי זרים [שיושם עד אז בעיקר במקרים של הפרות זכויות אדם] אינו מאפשר למי שאינם אזרחי ארה"ב לתבוע בבתי משפט אמריקאים בגין מעשים שנעשו מחוץ לגבולות ארצות הברית. מכאן נולדה התביעה הנוכחית של נפגעי טרור אזרחי ישראל, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים. לפני כחצי שנה [יולי 2019] ניתן על ידי בית משפט זה פסק דין תקדימי שהטיל על הרשות הפלסטינית את האחריות ל-17 פיגועי טרור קטלניים בתקופת האינתיפאדה השנייה [2005-2000] שבהם נהרגו 34 ישראלים. התובעים דרשו פיצויים בסך כמיליארד שקל, אך גובהם טרם נקבע.

התביעה החדשה נגד הבנק הערבי הוגשה על ידי נפגעי טרור ובני משפחותיהם של מאות הרוגים בפיגועי טרור, אשר בוצעו בשנים 2005-1995 בשטחי מדינת ישראל, יו"ש וחבל עזה. בין הפיגועים המפורטים בכתב התביעה: הפיגוע בדיזנגוף סנטר ב-1996 שבו נרצחו 13 בני אדם וכ-125 נפצעו; הפיגוע במועדון הדולפינריום בתל אביב ב-2001 שבו נרצחו 21 בני אדם ונפצעו כ-120; הפיגוע במסעדת "סבארו" במרכז ירושלים ב-2001 שבו נרצחו 15 בני אדם ועוד כ-140 נפצעו; הפיגוע במלון "פארק" בנתניה בליל הסדר בשנת 2002 שבו נרצחו 30 בני אדם וכ-160 נפצעו; ועוד.

אילנה, תושבת ירושלים, שאחותה נהרגה בפיגוע בעיר של מחבל מתאבד בשנת 2001, אומרת לאל-מוניטור כי האחראים הישירים לפיגוע, הטרוריסטים עצמם, נתפסו ונענשו, אבל מי שדאג לממן אותם ולהבטיח פיצוי למשפחותיהם לאחר שיצאו לרצוח יהודים, לא נענש. לדבריה, אין מדובר בעניין כספי. "כסף לא יחזיר את אחותי", היא מדגישה, "אבל צריך שיהיה ברור שארגונים פיננסיים הפועלים בסביבה לגיטימית חוקית, לא יכולים לנצל את מעמדם ואת הכלים שלהם כדי לתמוך במעשי רצח וטרור. (לכן) הם צריכים לשלם".

הבנק הערבי הוא אחד הבנקים הגדולים בעולם הערבי ופועל באמצעות כ-600 סניפים ברחבי העולם. בכתב התביעה נטען כי הבנק הערבי, עובדיו ומנהליו היוו חלק בלתי נפרד ממערך פעילות טרור, וסייעו ביודעין במימון פעילות של מחבלים וארגוני טרור פלסטיניים.

לטענת התובעים, הבנק נטל חלק פעיל ומהותי באיסוף תרומות ברחבי העולם למימון ותמיכה במשפחות מחבלים מתאבדים, פצועים ואסירים. בין השאר נטען בכתב התביעה, כי עם תחילת האינתיפאדה השנייה, בשנת 2000, הקים יו"ר הבנק הערבי, עבד אל מאג'יד שומאן, את "הקרן לתמיכה בהתנגדות העם הפלסטיני", שמטרתה הייתה לתמוך באינתיפאדה השנייה. הוא התחייב לתרום 500 אלף דולר מכיסו, והבנק הוסיף התחייבות למתן תרומה בסך של עוד שני מיליון דולר.

את התובעים מייצגים ארבעה עורכי דין ישראלים המתמחים בדיני נזיקין ובתביעות נגד מימון טרור, רצח עם ופשעים נגד האנושות. אחד מהם, עורך הדין גיל ממן, טען בשיחה עם אל-מוניטור כי הבנק הערבי פועל מאידאולוגיה אנטי ישראלית, וכי בדוחות הכספיים של הבנק נכתב כי אין לעשות עסקים עם ישראל ועם גורמים "ציוניים". לדבריו, עובדי הבנק התבקשו במהלך האינתיפאדה השנייה לתרום חלק ממשכורותיהם למימון ארגוני טרור פלסטינים. עו"ד ממן הזכיר כי ב-2005 נקנס הבנק הערבי ב-24 מיליון דולר ע"י משרד האוצר האמריקאי משום שלא מנע בסניפו בניו יורק הלבנת כספים למימון טרור. הבנק הסכים בזמנו לשלם את הקנס אך לא הודה בביצוע העבירות שיוחסו לו.

לדברי ממן, מדינת ישראל סייעה לתובעים נגד הבנק הערבי באמצעות מתן גישה למסמכים של ארגוני טרור שנתפסו על ידי צה''ל והשב"כ בפעולות ביהודה ושומרון וברצועת עזה. עבור ישראל, המאבק הכלכלי במימון טרור הוא אחת הדרכים לפגוע בארגונים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי. חלק מהמאבק הזה נעשה גם באמצעות חוק הקיזוז, הפוגע ברשות הפלסטינית ומחליש את אבו מאזן.