האם ישראל והרשות הפלסטינית בדרך למדינה אחת?

לא ברור אם "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ תצא אי פעם תצא לפועל, אך עצם פרסומה כבר משפיע על הלכי הרוח בישראל וברשות הפלסטינית. המילים שנאמרו על ידי הנשיא האמריקאי במועד חשיפתה של התוכנית [28 בינואר] לא נפלו על אוזניים ערלות. בישראל רבים הגיעו למסקנה שתכליתה של יוזמת טראמפ היא סיפוח חד צדדי מיידי, ומנגד ברשות הפלסטינית רבים משתכנעים שהתוכנית הזאת מרחיקה את הפלסטינים מחזון של מדינה עצמאית וריבונית לצד ישראל. נראה כי כעת מספרם של אלה שאינם מאמינים עוד בפתרון שתי המדינות, בשני הצדדים, יעלה בהדרגה.

רק בספטמבר 2018 אמר הנשיא טראמפ ששני הצדדים – הישראלים והפלסטינים – יכולים להחליט לבד מה מתאים להם יותר, מדינה אחת או שתי מדינות. במקביל התמיכה בקרב הציבור הפלסטיני ברעיון מדינה אחת הלכה וגדלה. בשנת 2002, כאשר המנהיג הלובי מועמר קדאפי הכריז על היוזמה שלו לפתרון הסכסוך לה קרא "ישראטין" (כך הייתה אמורה להיקרא המדינה החדשה שבה יחיו בשוויון מלא שני העמים), הרעיון של מדינה דמוקרטית אחת מירדן עד לים עורר בעיקר לעג וגיחוך בישראל, ברשות הפלסטינית ובעולם הערבי. מאז הרבה מים זרמו בירדן, ונדמה כי הדור הצעיר ברשות הפלסטינית, וכן מספר לא קטן של ישראלים לרבות מתנחלים ואנשי שמאל, מאמצים את הרעיון של מדינה אחת כברירת המחדל היחידה שנותרה ישימה לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

לפי סקר חדש [11 בפברואר] של המכון הפלסטיני למחקרים פוליטיים בראשותו של ח'ליל שקאקי, התמיכה בפתרון שתי המדינות עומדת על פחות מ-40%, לראשונה מאז נחתמו הסכמי אוסלו [1993]. כ-61% מאמינים כי יישום של פתרון שתי המדינות אינו אפשרי עוד נוכח התרחבותן של ההתנחלויות הישראליות בשטחי הגדה המערבית. שקאקי כתב בחשבון הטוויטר שלו, שכחודשיים לפני פרסום "עסקת המאה" רק כ-28% מהפלסטינים תמכו ברעיון של מדינה אחת לשני עמים, בעוד שלאחר הפרסום התמיכה במדינה אחת זינקה לכדי 37%. במאמר שפרסם בהארץ עם פרסום "עסקת המאה" כתב נביל אמרלי, איש תקשורת ערבי-ישראלי, כי "למעשה, אין לפלסטינים היום שום כלים למאבק בישראל זולת הנזק של חזון המדינה האחת. למאבק המזוין אין סיכוי, ועל תמיכת מדינות ערב והרחוב הערבי לא כדאי לבנות".

גם בקרב הישראלים חל שינוי דרמטי ביחס לשאלת הפתרון האפשרי לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בני הדור הצעיר מתקשים להאמין ולהתחבר לחזון של שתי מדינות לשני עמים. על פי סקר פלסטיני-ישראלי שהתפרסם בינואר 2018 ונערך ע"י מרכז תמי שטיינמנץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב יחד עם המרכז הפלסטיני למדיניות ומחקרים ברמאללה, רוב הישראלים והפלסטינים כבר לא תומכים בפתרון שתי המדינות. עוד העלה הסקר, כי כ-33% מהישראלים היהודים הביעו תמיכה ברעיון הקונפדרציה.

עמנואל שחף, איש מוסד לשעבר, מקדם מזה מספר שנים את רעיון "פדרציה יהודית-ערבית" שבמסגרתה המדינה הפדרלית העתידית תעניק שוויון מלא לכל יושביה ותחולק ל"מדינות" בדומה לארה"ב. בשיחה עם אל-מוניטור אומר שחף, כי תכנית טראמפ מראה שאי אפשר להקים כאן שתי מדינות בצורה סבירה. "אתה מסתכל על המפה ומבין שאי אפשר למנף אותה להקמת שתי מדינות", הוא מסביר, "אם הכיבוש יימשך, זה יביא לשלטון בסגנון אפרטהייד, אך כמובן שלא מדובר משהו בר-קיימא. בעיניי חזון של שתי המדינות לא יפתור את הסכסוך כי הבעיות העקרוניות לא נפתרות". שחף קובע כי לחזון שלו יש תמיכה מסוימת בחוגי שמאל – העבודה ומרצ, וכן בין אנשי ימין ברמה המוניציפלית.

סקר שערך בחודש שעבר [ינואר 2020] מכון סמית בדק את היחס של הציבור הישראלי לרעיון הפדרציה. לפי הסקר, כ-18% מהישראלים היהודים תומכים ברעיון הפדרציה – לא מעט בשביל יוזמה פרטית עלומה שמאחוריה לא עומדים גורמי שלטון. ל-33% נוספים לא הייתה דעה. יחד עם זאת 49% מהישראלים היהודים דחו את הרעיון הזה על הסף. שחף טוען כי מרבית הציבור כלל לא מכיר את היוזמות הקיימות – פדרציה וקונפדרציה, ולכן מתקשה למצב את עצמו ביחס אליהן.

יוזמה אחרת, שקיימת כבר שמונה שנים ומאגדת בתוכה את הרעיון של שתי מדינות ריבוניות המאוחדות לקונפדרציה, היא "ארץ לכולם". מאחורי היוזמה הזאת עומד איש התקשורת מירון רפופורט, וביוזמה תומכים גם אנשי שמאל כגון אבי דבוש (מרצ) ואנשי ציונות דתית כגון איש הרוח והמשורר אליעז כהן ומיכל פרומן, כלתו של הרב המנוח מנחם פרומן, תושבת התנחלות תקוע. "יש כאן ויכוח מהותי אמיתי בין מי שחושב שהפרדה חדה בין ישראלים לפלסטינים – אנחנו פה והם שם – היא הפתרון לסכסוך, לבין מי שחושב כמונו בתנועת 'ארץ לכולם' שהפתרון מצוי דווקא בשותפות בין שתי מדינות עצמאיות, ישראל ופלסטין, ובין העמים החיים כאן", כתב רפופורט במאמר דעה לפני כשנה [פברואר 2019].

לכאורה, היוזמה המפורטת מאוד של רפופורט ואנשי "ארץ לכולם" מציעה את הפתרון המושלם – חופש תנועה, צדק, ביטחון וריבונות לכולם. אך ספק עד כמה הרעיון הזה ניתן ליישום במציאות הסבוכה של המזרח התיכון, כשהרצון לפשרה כלשהי בשני הצדדים רק הולך וקטן עם השנים.

אל"מ (במיל') שאול אריאלי, חוקר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, משוכנע שהקונפדרציה היא רעיון אסוני, וטוען שהאופציה היחידה האפשרית היא פתרון שתי המדינות לשני עמים. השאלה היא מה יקרה בעוד מספר שנים בהנחה שלא תהיה התקדמות ממשית בפתרון הסכסוך. הדור הצעיר, זה שימשול כאן בעוד עשור, אינו נוטה להאמין בנוסחה המסורתית של שתי מדינות. ובינתיים המציאות בשטח אינה קופאת על שמריה: מאחזים חדשים מוקמים, התנחלויות קיימות מתרחבות ואדמות של הפלסטינים מופקעות. ייתכן בהחלט שישראל והרשות הפלסטינית צועדות במהירות אל עבר נקודת אל-חזור שם מחכה להן מדינה אחת דו-לאומית. אם כך יהיה, נכון כבר היום לעיין ביוזמות השונות המתארות כיצד ייראו החיים במדינה שכזאת.