גורלו הפוליטי והאישי של נתניהו תלוי על בלון

פיגוע אחד עם נפגעים באשקלון ערב הבחירות לכנסת ה-23, שיתקיימו בעוד פחות משלושה שבועות, עשוי לקבוע איזו ממשלה תקום בישראל. תמונה של הרוג אחד בעוטף עזה שווה יותר מאלפי מילות שבח שראש הממשלה בנימין נתניהו שפך על עצמו מאז פרסום "תכנית המאה". אזעקת "צבע אדום" באשדוד תשאיר בבית יותר מצביעי ליכוד מאלה שהתפעלו ממבצע מוסקבה להחזרתה הביתה של "אסירת ציון" נעמה יששכר. אכן, לא רק חיים ומוות של ישראלים נתונים עתה בידי משגרי הרקטות ובלוני הנפץ; לחמאס והג'יהאד האסלאמי יש השפעה מכרעת על הרכבה של הממשלה הבאה בישראל.

בשני עברי המתרס הפוליטי למדו להכיר את רגישותם של אזרחי ישראל לפיגועי טרור קטלניים. שמעון פרס ייחס את ההפסד של מפלגת העבודה בראשותו בבחירות לכנסת ה-12 לפיגוע בפאתי יריחו, שארע יומיים לפני כן [30 באוקטובר 1988] ובו נשרפו למוות אם ושלושת ילדיה. רבים בליכוד היו משוכנעים שהמחבל שדקר למוות נערה בת  15 בבת ים, חודש לפני הבחירות [24 במאי 1992], החזיר למפלגת העבודה את השלטון. חמאס תרם באמצעות פיגועי ההתאבדות לתבוסתה של העבודה ולניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות 1996 יותר מכל גורם אחר.

חמאס ממלא תפקיד מרכזי גם במערכת הבחירות הנוכחית, בהן מנדט אחד לכאן או לכאן עשוי לקבוע מי יקבל את המנדט להרכיב את הממשלה. הפעם הליכוד בראשותו של נתניהו זקוק לחסדיו של הארגון השולט בעזה. בחמאס מנגד מכירים היטב את כללי המשחק הפוליטי בישראל. הם יודעים שכל בלון תבערה שמשוגר לעבר צפון הנגב בימים של ערב בחירות, מגביר את האינטרס של נתניהו בהסכם הפסקת אש המכונה בישראל "הסדרה". לראש הממשלה כדאי לנקוט משנה איפוק בחזית עזה. גורלו הפוליטי ואולי גם האישי תלוי על בלון.

נראה כי עיתוי ביקורה בעזה של משלחת תיווך מצרית בתחילת השבוע [10 בפברואר], לאחר נתק שנמשך חמישה חודשים בין חמאס למצרים, לא היה מקרי. העיתון הפלסטיני אל-קודס דיווח כי בעקבות ביקור המשלחת בישראל ובעזה, הגיעו הפלגים הפלסטיניים להסכמות בנוגע להפסקת שיגור בלוני הנפץ לשטח ישראל. אבל הניסיון מלמד שהרגיעה התורנית לא תאריך ימים. יעידו על כך דברים שאמר בכיר החמאס חאלד משעל בראיון נרחב לאל-קודס [5 בפברואר]: "כמי שמנהלת את המצב בעזה, מטרת הארגון היא לשבור את המצור על עזה כדי לאפשר לתושביה קיום מינימלי של צורכי החיים כך שעמנו בעזה יוכל להמשיך במאבק לצד עמנו בגדה ובירושלים". משעל, שלשונו משוחררת יותר מאז שאינו נושא בתפקיד הרשמי של ראש הלשכה המדינית של חמאס, הדגיש כי ההסדרה מבטאת את מאזן האימה בין ישראל עתירת המשאבים לבין חמאס העני.

בראיון לאל-מוניטור אמר השבוע המומחה לנושא הפלסטיני פרופ' מתי שטיינברג, כי בשעה שישראל וארה"ב מבקשות להפוך את הבידול  בין עזה לגדה למצב קבע אסטרטגי, באסטרטגיה של חמאס ההסדרה אינה אלא קרש קפיצה לגדה. לדבריו, ההסדרה היא סוס טרויאני המנוגד לחלוטין להנחות היסוד של תוכנית טראמפ שישראל אימצה בחדווה. "אחת מן השתיים", מטעים שטיינברג, "או שהבורות ודלות ההבנה חוגגות כאן, או שלפנינו מזימה מתוחכמת להציג תוכנית ולרוקנה מתוכן בעת ובעונה אחת, כדי שלא תוכל להתממש או להציג תירוץ לאי מימושה".

יהיה מה שיהיה ב-2 במארס, נראה כי מה שיהיה בחזית עזה למחרת הוא מה שהיה בעשר השנים האחרונות, אם לא יותר גרוע. "עסקת המאה" הרחיקה את השלום בין ישראל לפלסטינים וטפטפה רעל ליחסים בין אזרחי המדינה היהודים לשכנים הערבים. ובכל זאת, עשויות להיות לה השלכות היסטוריות. "תכנית הגבינה השוויצרית" הצליחה כבר לצמצם את הפערים האידיאולוגיים בין החמאס לפתח, ובעת ובעונה אחת לטשטש את ההבדלים בין שתי הסיעות הגדולות בישראל.

אם אפשר ללמוד על עמדותיו של רב אלוף (מיל') ח"כ בני גנץ מתגובתו החיובית ל"תכנית טראמפ" ומנאומי הבחירות שלו, חילופי שלטון לא יביאו לשינוי דרמטי באסטרטגיה הישראלית בגזרת הרצועה. גנץ הציג שתי אופציות – "הסדרה שכוללת את השבת הנעדרים שלנו לביתם, או הכרעה צבאית". אופציה שלישית – הסדר העימות בעזה במסגרת הסכם קבע עם הרשות הפלסטינית על בסיס ההבנות שהושגו בין אהוד אולמרט לאבו מאזן – יוק.

החדשות הטובות הן שבניגוד לסיסמת הבחירות החדשה של כחול לבן "חייבים להתקדם", גנץ נסוג מהבטחתו במערכת הבחירות הקודמת "לכתוש באש את כל המרחב" ולהיכנס קרקעית לרצועה בסבב הלחימה הבא. היום הוא נמנע מלהתחייב "לחתור להכרעה צבאית של החמאס ולפירוק של כל המערכת שניצבת מולנו".

אם ביום הבחירות לכנסת מהדורות החדשות יופרעו באזעקות "צבע אדום", מעטים אם בכלל יזכרו את ההבטחות הללו. האיום המאצ'ואיסטי שהשמיע נתניהו השבוע כי "לא נקבל שום תוקפנות מעזה" כנראה לא ידרבן את מצביעי הליכוד לנהור לקלפיות.