פרשת יששכר-בורקוב מבטאת את המצוקה האסטרטגית הישראלית

בטקס הלווייתו המתוקשר של זכריה באומל, שהתקיים ימים אחדים לפני הבחירות לכנסת ה-21 [4 באפריל], התפאר בנימין נתניהו שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, טרח באופן אישי לקדם את מסירת הסרבל ונעלי הצבא של החייל, שנפל על אדמת לבנון ב-1982. כעבור חודשיים שלח פוטין את יועצו לביטחון לאומי ניקולאי פטרושב לירושלים, כדי להשתתף בפגישה נדירה עם מקבילו האמריקאי ג'ון בולטון (שפוטר מאז) וראש המל"ל מאיר בן שבת. ממשרד ראש הממשלה נמסר אז [יוני 2019] כי "הדיונים מתמקדים באיראן, סוריה ובסוגיות אזוריות". בנאומו ב"פסגה" אמר נתניהו כי הוא "מעריך מאוד את הקשרים החזקים שיש לישראל עם שני המנהיגים ומדינותיהם". 

מנגד, הנציג הרוסי צינן את התלהבותו של ראש הממשלה מקשריו-כישוריו המיוחדים עם פוטין. הוא ניצל את הזדמנות הצילום עם נתניהו כדי לומר לתקשורת כי "הפתרון להפחתת המתח בסוריה אינו צבאי" והדגיש כי ההתקפות, המיוחסות לישראל, "אינן רצויות". על איראן אמר האורח החשוב כי היא "תורמת למלחמה בטרור בסוריה", וגם "בת ברית של רוסיה". אבל מי זוכר את המילים? מה שנחרט במוחם של בוחרי ישראל הם שלטי הענק של נתניהו עם טראמפ ופוטין.

עתה מתברר כי "הקשרים החזקים עם שני המנהיגים" אינם חזקים דיים כדי לשחרר מהכלא צעירה ישראלית אחת, בעלת אזרחות אמריקאית, שנעצרה באפריל [2019] בנמל התעופה של מוסקבה בדרכה מהודו לישראל. בתחילת החודש נדונה הצעירה, נעמה יששכר, לשבע וחצי שנות מאסר, לאחר שהודתה באחזקת 9.5 גרם חשיש לשימוש עצמי. הקשרים החזקים של נתניהו עם פוטין אינם חזקים דיים כדי שהלה ייענה לבקשתו של ראש הממשלה לחון את יששכר, והקשרים עם טראמפ אינם חזקים דיים כדי שייחלץ לעזרה. הנשיא הרוסי מוכן לחלק בחינם חרוזי זכוכית, דוגמת עריכת טקס חגיגי למסירת חפצים אישיים של חלל, או שיגור פקיד בכיר להצטלם עם נתניהו ערב הבחירות. אך לשחרורה של צעירה ישראלית אומללה יש תג מחיר כבד – דחיית בקשה אמריקאית להסגיר לידיה את ההאקר הרוסי אלכסיי בורקוב, המבוקש בארה"ב בחשד להונאות בסכומי עתק.

פרשת יששכר-בורקוב היא מיניאטורה של המצוקה האסטרטגית שישראל נקלעה אליה. נתניהו ניסה לשכנע את הבריות (ואת עצמו?) שהוא מסוגל לרקוד בעת ובעונה אחת בשתי חתונות – בבית הלבן ובקרמלין – ונותר לבדו מחוץ לאולמות השמחה. "לאורך השנים, הייתה זו ארה״ב שדאגה לאינטרסים הישראלים במזרח התיכון ושפעלה לקדמם", אמר לאל-מוניטור ד"ר נמרוד גורן, העומד בראש מכון מתווים למדיניות אזורית. הוא מציין שלא תמיד המדינות ראו הכל עין בעין, ולא תמיד הייתה ארה״ב מוכנה להשקיע את היקף וסוג המאמצים באזור להם ציפתה ישראל, אך נוכחותה במזרח התיכון ופועלה בו היוו מרכיבים משמעותיים בביטחון הלאומי ובמדיניות החוץ האזורית של ישראל.

"בשנים האחרונות, תחת ממשל טראמפ", ממשיך ואומר ד"ר גורן, "המדיניות האמריקאית במזרח התיכון הפכה פחות קוהרנטית ומועילה לישראל. בין אם בנושא הפלסטיני, שבו מהלכי טראמפ הרחיקו את סיכויי השלום, ובין אם בנושא הסורי שם פינתה ארה״ב את מרכז הבמה לרוסיה".

מדינות ערב, בהן סעודיה, בת בריתה הנאמנה של ארה"ב, הקדימו לזהות את השינוי במאזן הכוחות המעצמתי באזור. במאמר שפורסם לפני כשנתיים [דצמבר 2017] באתר הימין "מידה" בראשות רן ברץ, מי שהיה ראש מטה ההסברה של נתניהו, נכתב כי "הרוסים מוכנים להפעיל כוח אם הוא משרת אינטרס שלהם, שעה שארה"ב מפחדת מהצל של עצמה". החוקר אלכס גרינברג ציין אז כי בהיעדר אופציות של כוח צבאי, מינוף או לחץ, לדרישתו של טראמפ מרוסיה להתרחק מאיראן בסוריה אין  אחיזה במציאות. הדבר בא לידי ביטוי במאזן התמיכה של הנוער הערבי בשתי המעצמות. 21% ראו באותה שנה ברוסיה בת ברית אמינה יותר מארה"ב, לעומת כ-9% בלבד ב-2016.

כבר ביולי 2016 הצביע אל"מ (במיל') אפרים קם, סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, על ההשלכות של ההתקרבות ביחסי רוסיה ואיראן לגבי ישראל. לדברי בכיר המודיעין בדימוס, במאמר שכותרתו "רוסיה ואיראן: הילכו שניים יחדיו?", רוסיה מוכנה לספק לאיראן נשק איכותי שטמונים בו סיכונים לישראל. בשלב מאוחר יותר עלולה איראן להעביר מערכות נשק איכותיות מתוצרת רוסית לחיזבאללה. הוא הזהיר ששיפור היחסים ושיתוף הפעולה עם רוסיה יתרום לחיזוק נוסף של מעמדה של איראן, ולשיפור יכולותיה הצבאיות והרחבת תשתית הגרעין שלה.

הפקרתם של הכורדים והחיזור העקר אחרי חסן רוחאני מראים שהנשיא טראמפ מצטיין בדריכה על בהונותיהם של בני בריתו במזרח התיכון. לעומת זאת, שיתוף הפעולה שלו עם איראן והזמנתו המפתיעה לריאד, מלמדים שפוטין הוא זה שמצליח לרקוד בעת ובעונה אחת בשתי חתונות. זה המקום להזכיר שראש השב"כ נדב ארגמן צפה בראשית השנה [7 בינואר] "התערבות של מדינה זרה" בבחירות בישראל באמצעים סייברים למיניהם. רמז עבה לרוסיה. "אני בשלב זה לא יודע לומר לטובת מי היא תתערב או לרעת מי,'' הדגיש ארגמן.

כשהרוסים סייעו [כנראה] לטראמפ להיבחר לנשיא, זה לא היה מדאגה לטובתה של אמריקה. כשפוטין מסר לנתניהו את חפציו של באומל, כתרומה לתעמולת הבחירות של הליכוד, לא בטוח שטובתה של ישראל הייתה לנגד עיניו. כך או כך, יש לקוות שהנשיא הרוסי ייענה לבקשתו של ראש ממשלת המעבר לשחרר מיד את נעמה יששכר מהכלא. גם אם בכך פוטין יעזור מעט לנתניהו להישאר עוד קצת ברחוב בלפור, שלא בטובת האינטרס הלאומי של מדינת ישראל.