נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה

"מערכת הבחירות היא ממלכת אי הוודאות", התפייטה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בנמקה [דצמבר 2019] את החלטת הרכב בג"ץ בראשותה לדלג מעל השאלה האם יש להפקיד בידי נאשם בפלילים את מלאכת הרכבת הממשלה. חיות וחבריה אימצו את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אשר טען כי העתירה שהגישו 67 אנשי הייטק באמצעות עו"ד דפנה הולץ-לכנר "מוקדמת ותיאורטית בעת הזו". השופטים לא התרשמו מאזהרתם של העותרים מפני התוהו ובוהו שיתחולל, אם היועץ המשפטי לממשלה יודיע למחרת ניצחונו של הליכוד בבחירות ה-2 במארס כי נשיא המדינה מנוע מלהפקיד בידי נאשם בפלילים את המפתח להרכבת הממשלה. ואכן, הנאשם מספר 1 בנימין נתניהו יצא מהבחירות כשידו על העליונה, והתוהו ובוהו כבר כאן.  

אחרי שציבור הבוחרים לא הוציא את הערמונים מהאש, הם חוזרים לזירה המשפטית. בעתירה שהונחה לפניו למחרת הבחירות, התבקש בג"ץ להוציא צו ביניים שיורה על הקפאת הליך ההמלצה בפני הנשיא על חבר הכנסת שינסה להרכיב ממשלה חדשה. בית המשפט דחה ביום רביעי [4 במארס] את העתירה על הסף, בנימוק הפורמאלי שהתוצאות הסופיות של הבחירות טרם פורסמו וכי הנשיא טרם נועץ בנציגי הסיעות. קרוב לוודאי שבתוך מספר ימים השופטים יידרשו לצלול לעומק הסוגייה.

העותרת, התנועה לאיכות השלטון, ביקשה שבית המשפט יורה לעכב את ההליך, עד לקבלת חוות דעת לגבי אמות המידה הנדרשות על מנת להמליץ לנשיא על מועמד. התנועה הזכירה כי נתניהו אינו ראש ממשלה נבחר אלא חבר כנסת מן המניין, שחלים עליו כל דיני הכשירות החלים על כל נבחר ציבור הנאשם בעבירות חמורות. אשר על כן, הוא אינו יכול להיות כשיר לקבל על עצמו את תפקיד הרכבת הממשלה וניהולה.

העותרים תוהים כיצד יוכל נתניהו לנהל את ענייני המדינה בשעה שיהיה עליו להתייצב מספר פעמים בשבוע לימים מלאים וארוכים של דיונים בבית המשפט. זאת ועוד, כל החלטה שיקבל המנהיג-הנאשם תהיה בניגוד עניינים מובנה, בלא שהציבור יוכל לדעת אם החלטה, מינוי או אף חקיקה שייזום, נועדו לטובת המדינה או לקידום האינטרסים שלו. יצוין כי בשנה הקרובה צפויים מינויים של בכירי שומרי החוק והסף, בראשם מפכ"ל משטרה, פרקליט מדינה ויועץ משפטי לכנסת. בג"ץ נדרש לשאלה האם נאשם בכתב אישום חמור בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים יכול להיות הגורם שיהיה אמון על המינויים הללו.  

זה המקום להזכיר כי רשויות האכיפה והביקורת לא אמרו את המילה האחרונה בפרשיות חמורות נוספות שבהן חשוד נתניהו, בהן המניות של חברת סידריפט שנרכשו ב-2007 ב-95% הנחה, הכספים שנתקבלו מבן הדוד נתן מיליקובסקי והליך רכישת הצוללות והמשחתות. אך למרות שהפרשיות הללו, כמו כתב האישום, זכו לפרסום נרחב באמצעי התקשורת, כל אזרח ישראלי שני (ושני שליש מהיהודים) בחר במפלגה שחפצה ביקרו של נתניהו. הדבר מצביע על התרופפות אמון הציבור במערכות אכיפת החוק והמשפט בישראל. ההישג המפתיע בבחירות נופח רוח חדשה בקמפיין ההסתה נגד המערכות הללו, בניצוחו של נתניהו ובליווי עושי דברו, שר המשפטים אמיר אוחנה וחברי הכנסת דוד אמסלם ומיקי זוהר.

לאחר שלא עלה בידו לחלץ את עצמו מספסל הנאשמים בעזרת חוק חסינות תפור על פי מידותיו, נותרו בידי נתניהו שתי אופציות: עיכוב הליכים וחנינה מהנשיא (נתניהו שלל את האפשרות השלישית, של עסקת טיעון, הכרוכה בהודאה באשמה ופרישה מהחיים הפוליטיים). החוק מאפשר ליועץ המשפטי לממשלה לעכב הליכים "רק על יסוד טעמים יוצאי דופן, הנובעים מנסיבות מיוחדות של  העבירה או מנימוקים אישיים מיוחדים של הנאשם". ההגדרה "נסיבות מיוחדות" פותחת כר נרחב לפרשנות וליוזמות כיד הדמיון. לדוגמא, מצב מלחמה, שיחות שלום, מגיפה, חסימת צירי תנועה ראשיים בידי מיליון מפגינים ועוד.

רמז לכיוון הזה אפשר למצוא במאמר שפרסם השופט (בדימוס) אורי שטרוזמן, שכיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד [הארץ, נובמבר 2019]. שטרוזמן הציע לעכב את המשפט עד לסיום כהונתו (הנוכחית? השמינית? העשירית?) של נתניהו כראש הממשלה. הוא מסתמך בין השאר על החלטת בג"ץ לדחות עתירות שביקשו לחייב את היועץ המשפטי לממשלה (מני מזוז) להגיש כתב אישום בעבירת שוחד נגד אריאל שרון (בתיק "האי היווני"). ברוב של שישה נגד אחד החליטו השופטים לדחות את העתירות על הסף. הנימוק המרכזי להחלטה היה שהעמדתו לדין של ראש ממשלה עלולה להביא לשינויים בסדרי השלטון במדינה. "לכך עלולה להיות השפעה דרמטית על המדיניות הנוהגת, לפחות בחלק מתחומי העשייה הפוליטית והציבורית", נכתב בהחלטה, "וממילא גם על מצבם של אנשים רבים מקרב הציבור.

לימים אמר השופט מישאל חשין, שהיה בדעת מיעוט [הארץ, מאי 2006], כי "באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין בגלל שהייתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא הייתה התנתקות". הרי לכם נסיבות מיוחדות.

האפשרות השנייה – חנינה מהנשיא לפני משפט, על פי תקדים חנינת אנשי השב"כ (פרשת אוטובוס 300) – חנינה כזו תהיה כרוכה גם היא בפרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים, מהלך שיסלול את הדרך לממשלת אחדות. אך קודם לכן, כבר בשבועות הקרובים, יהיה על ריבלין להחליט אם ברצונו להירשם בהיסטוריה כנשיא הראשון שיציע לאדם שהמדינה מאשימה אותו בשוחד, להנהיג את המדינה.

ערב הבחירות הונחו על שולחנו של ריבלין עצומות של אזרחים, בהם מפקדים מהוללים, פרופסורים, אנשי עסקים וחתני פרס ישראל, אשר הפצירו בו מבעוד מועד לבל יעניק את המנדט לנתניהו. "כשם שלא יעלה על הדעת למנות נאשם בעבירות שיש עמן קלון לתפקיד של רופא, מורה, קצין בצה"ל, שר או רב של קהילה", נאמר באחת העצומות, "כך לא יעלה על הדעת להטיל עליו להקים ממשלה". מתברר שהדבר מתקבל בהחלט על דעתם של לפחות 2,204,172 אזרחים ואזרחיות ישראלים (מצביעי הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וימינה, לפי ספירת 99% מהקולות). הם אמרו את דברם. עם זאת, מצדו השני של המתרס, התגבשו 62 מנדטים - גוש שבכוחו לסתום את הפירצה בחוק. אותה פירצה שדרכה מבקש נאשם בפלילים להסתנן למושב קבע בלשכת ראש הממשלה.