האם המשבר הבא ביחסי ישראל-ירדן הוא בלתי נמנע?

כשהיבה אל-לבדי ועבד א-רחמן מרעי, שני העצורים הירדניים ששוחררו על ידי ישראל ביום רביעי [6 בנובמבר], חצו את גשר אלנבי, הם נראו כמי שניצחו בקרב הבלתי נגמר על התודעה הציבורית. ואכן שביתת הרעב של אל-לבדי והלחץ הציבורי בירדן עשו את שלהם; הממלכה ההאשמית החזירה את שגרירה מישראל ודרשה בתוקף להחזיר לשטחה את שני אזרחיה, שנעצרו (בנפרד) בחשד לביצוע עבירות ביטחוניות. בסופו של דבר, ישראל נכנעה לדרישת הירדנים ושחררה את השניים. בקרוב השגריר הירדני יחזור למשכנו, וגם היחסים בין עמאן לירושלים יחזרו לסורם – עד המשבר הבא. ביום ראשון צפויה ישראל להחזיר לירדן את מובלעות נהריים וצופר, לאחר שירדן סירבה לחדש את ההחכרה.

המשבר הזה מעלה כמה שאלות: האם לאחר 25 שנים של שלום קר אך יציב, ושיתוף פעולה ביטחוני הדוק, בישראל צריכים להפסיק להתייחס ליחסים עם ירדן כנתון קבוע ומובן מאליו, כזה שאין צורך להשקיע בו מאמצים ומשאבים? האם ניתן היה למנוע את המשבר המיותר הזה ביחסי ישראל-ירדן, ששתי המדינות מייחסות להסכם ביניהן חשיבות אסטרטגית? האם לישראל הייתה דרך אחרת לפעול במסגרת המתח המובנה בין הרצון לשמור על יחסים טובים עם ירדן לבין הצורך להגן על הביטחון הלאומי?

"ישראל רגילה לחשוב אך ורק דרך הפריזמה הביטחונית. אבל לפעמים המערכת הביטחונית מנצלת את כל הכלים הנמצאים ברשותה, בלי לחשוב פעמיים אם זה יכול לפגוע במערך היחסים הדיפלומטיים. (הפעם) לא הייתה מחשבה על זהותם של העצורים. הרי מעבר להיותם פלסטינים הם קודם כל אזרחים ירדניים", אומר לאל-מוניטור ד"ר עידו זלקוביץ', ראש חטיבת לימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

על פי נתוני ארגון בצלם, נכון לסוף חודש אוגוסט 2019 החזיקה ישראל במעצר מנהלי 413 פלסטינים. השגריר בדימוס בקפריסין מיקי הררי, כיום עמית מחקר במכון "מיתווים" למדיניות חוץ אזורית, אומר לאל-מוניטור כי במקרה של מעצר של אזרחים זרים נהוג לעדכן את מדינת המוצא שלהם בדבר המעצר ולשתף עמה את המידע הקיים. "כשהמידע הוא בעייתי ואינו מאפשר להתחיל בהליך משפטי, אז יש דילמה מה עושים עם זה ואיך מתקדמים. בכל מקרה נהוג שיהיה ערוץ קשר עם הצד השני ושיתוף פעולה עמו", אומר הררי, ומזכיר כי בין ישראל לירדן מתקיים שיתוף פעולה מלא בתחום הביטחוני והמודיעיני.

"אני מציע שלא להספיד את היחסים עם ירדן", אמר לאחרונה השר לביטחון פנים גלעד ארדן [30 באוקטובר], כשנדרש להתייחס לשביתת הרעב בה פתחה אל-לבדי, שעל פי המידע שפורסם בתקשורת הישראלית נחשדה בשיתוף פעולה עם חיזבאללה וניסיון לגייס פעילים בשטחי הגדה המערבית לשורות הארגון. אכן השלום עם ירדן שרד מהמורות רבות מאז שנחתם ע"י ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין לפני 25 שנים [1994]. טלטלות אזוריות, התקפת טרור, אינתיפאדת אל-אקצה, ניסיון החיסול הכושל של חאלד משעל בשטחה של ירדן וקיפאון מדיני עם הפלסטינים – כל אלה לא הצליחו לשמוט את הקרקע תחת רגליהם של קובעי המדיניות בשני הצדדים. למרות האתגרים הרבים, הם המשיכו בדרך השלום.

"המשבר הנוכחי הסתיים, ובעיני מדובר בהוכחה ליציבות היחסים שלנו", אומר לאל-מוניטור ד"ר עבדאללה סוואלחה, העומד בראש מכון מחקר לחקר ישראל בירדן. "חבל שהמשבר זלג מהרמה הביטחונית אל התקשורת ולמימד הפוליטי. היחסים שלנו חשובים מאוד וגם אם לא כולם מרוצים, אנו חייבים לדבוק בהם".

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבשנים האחרונות יחסי ישראל-ירדן הלכו והתדרדרו, לפחות במישור הפומבי. מלבד הסוגיות המהותיות, כגון הקיפאון בתהליך השלום וההצהרות הישראליות על אפשרות סיפוח בקעת הירדן, שורה של משברים קטנים אך בעלי פוטנציאל נפיץ במיוחד העיבו על מערכת היחסים בין שתי המדינות. דוגמה בולטת היא אותו חיבוק חם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לו זכה  זיו מויאל, המאבטח בשגרירות הישראלית בירדן, שירה בנסיבות לא לגמרי ברורות בבעלים של דירתו בעמאן ובירדני נוסף [2017]. בבירה הירדנית נדהמו מכך שבמקום להוריד פרופיל, ראש הממשלה ערך למאבטח קבלת פנים חגיגית שבה נטלה חלק גם שגרירת ישראל בירדן, עינת שליין. בעמאן הרגישו אז שהצעד הזה משפיל את המלך ומגחיך את מעמדו. מאוחר יותר ישראל נאלצה להתנצל על התקרית בפני הירדנים וכן לשלם פיצוי למשפחתם של ההרוגים.

התקרית הזאת, כמו תקריות אחרות לפניה ואחריה, לא סתמה את הגולל על היחסים האסטרטגיים בין שתי המדינות, אך "כל תקרית שכזו יוצרת תסכול רב בקרב הירדנים שמאמינים בכל ליבם בשלום עם ישראל, וגם מלבה את השנאה בקרב המבקרים שלא רואים את היחסים בין ירדן לישראל בעין יפה", אומר לאל-מוניטור ד"ר זלקוביץ'. "אצלנו בטוחים שניתן להתגבר על כל משבר, גם החריף ביותר, אך כל משבר פוגע ביחסים ובאותו צד בירדן שמאמין בחיוניותו של הקשר עם ישראל".

בחודשים האחרונים סירב המלך עבדאללה להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו ואף דחה את בקשתו לשוחח עמו בטלפון. גורם מדיני בירדן אמר לאל-מוניטור, ש"לאור המצב העגום של היחסים למלך אין מה להרוויח מפגישות ושיחות כאלה. אנו צריכים מעשים ולא רק דיבורים".

בינתיים בישראל ממשיכים להעמיד פנים שלא קרה כלום. סגן שר הביטחון אבי דיכטר ענה השבוע בכנסת לשאילתה של ח"כ תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי) ואמר ש"מעצרם לחקירה והמשך החזקתם במעצר מנהלי בחודשים האחרונים, נעשה מתוך אינטרס מובהק של שמירה על ביטחון המדינה" [6 בנובמבר]. בתשובתו דיכטר בחר שלא להתייחס לפגיעה האפשרית ביחסי ישראל-ירדן.

בעמאן חוגגים כעת את הניצחון התודעתי על ישראל, אם כי ברשתות החברתיות כבר החלה להישמע ביקורת נגד אל-לבדי לאור תמיכתה בחיזבאללה וביקורתה על ירדן ומדינות סוניות אחרות. "איך יחסי ישראל-ירדן הפכו לבני ערובה של מישהי שהיא בכלל  נגד ירדן? אני מאמין שאנו צריכים ליצור גוף שימנע משברים מהסוג הזה, גוף שיכלול גם את המומחים וגם את נציגי החברה האזרחית", אומר ד"ר סוואלחה לאל-מוניטור. נוכח הוואקום הפוליטי בהעדר ממשלה חדשה, חולשתו של משרד החוץ הישראלי ודחיקתם של דיפלומטים בכירים מעמדות השפעה, נראה כי האפשרות לצעד מסוג זה היא קלושה ביותר.