הג'יהאד האסלאמי בשירות איראן – האם חמאס יתערב?

מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף כמיל אבו רוקון, פנה השבוע [26 באוגוסט] לתושבי רצועת עזה בדף הפייסבוק שלו "אל-מונסק" (המתאם), והסביר להם מה עמד מאחורי החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקצץ בחצי את כמות הדלק שישראל מאפשרת להכניס לרצועה. "גורמים עוינים קרובים ורחוקים פועלים להדליק את פתיל המלחמה וגוררים אתכם לאלימות ולאובדן היציבות והביטחון", הוא כתב. אבו רוקון נקב מפורשות בשם הגורמים המבשלים מלחמה על עזה: הג'יהאד האסלאמי ואיראן. הוא לא ציין את המילה "חמאס", אבל לפוסט שפרסם צורפו שתי תמונות: האחת של מנהיג הג'יהאד האסלאמי זיאד נחאלה מתחבק יו"ר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן עלי שמח'אני (בפגישתם ב-30 בדצמבר 2018 בטהרן). השנייה של יחיא סינוואר העוצם את עיניו בשתי כפות ידיו.

המסר כאן ברור: הג'יהאד האסלאמי ממלא אחר הוראות איראן, ומנגד תנועת חמאס עוצמת עין ומניח ל"גורמים העוינים" לדרדר את עזה למלחמה. "כנראה שהארגונים בעזה מעדיפים את טובתה של איראן מטובתכם שלכם", המשיך וכתב אבו רוקון.

החלטתה של ישראל לקצץ בכמות הדלקים המוכנסים לרצועה באה בעקבות ירי שלוש רקטות לעבר שדרות ביום ראשון בערב [25 באוגוסט] במהלך פסטיבל "לייב שדרות" שאליו הגיעו אלפי בני אדם. אזעקת צבע אדום שנשמעה במהלך האירוע גרמה לבהלה גדולה. תושבים שבאו לחגוג את סוף הקיץ נסו על נפשם לכל הכיוונים בניסיון למצוא מחסה, רבים מהם פשוט השתטחו על הדשא וכיסו את ראשם בידיהם. אף ששדרות חשופה לירי רקטות מעזה כבר 18 שנים, אירוע כזה של ירי רקטות בעיצומו של אירוע המוני לא חוותה מעולם.

ישראל רואה בג'יהאד האסלאמי אחראי לירי הרקטות הזה, שהיה תגובה לפעולות צה"ל נגד איראן ונועד לפתוח חזית נוספת לחזית הצפונית הרותחת בימים אלה. בלילה שבין שבת לראשון [24 באוגוסט] תקפו מטוסי קרב של חיל האוויר יעדים בשטח סוריה; בדרך כלל ישראל שומרת על עמימות בכל הנוגע לפעילותה הצבאית בצפון, אך הפעם באופן חריג הודה צה"ל כי ישראל תקפה כוח של אל קודס האיראני שתכנן לבצע פיגוע רחפנים נגד מטרות ישראליות. במקביל שני רחפנים התרסקו ברובע הדאחייה בביירות, ולטענת נסראללה אלה היו רחפני תופת ישראלים שכוונו לפגוע במטרות הארגון, החוסה כמו הג'יהאד האסלאמי תחת כנפיה של איראן.

התגובה הישראלית לירי הרקטות הייתה גם הפעם מינורית, וקיצוץ מכסות הדלק נועד להעביר מסר לחמאס – עשו סדר לפני שתהפכו למטרה. אבל חמאס מתקשה בימים אלה לעצור לא רק את הג'יהאד האסלאמי אלא גם את ה"סוררים", ה"צעירים הזועמים", נוכח הביקורת שהנהגת הארגון סופגת בשל מדיניות האיפוק שמוביל סינוואר.

ישראל לא תקפה בעוצמה מטרות של חמאס בעזה כדי שלא לשבור את הכלים ולגרום לחמאס לנסות להוכיח לכל מבקריו, שכל מה שאמרו על הארגון השולט ברצועה – כי זנח את הג'יהאד נגד ישראל – הוא אינו נכון. וכאן טמונה הדילמה של חמאס.

לאחרונה נרשמה עוד התקרבות בין איראן לחמאס. סגן ראש הלשכה המדינית של התנועה, סלאח אל-ערורי , נפגש בחודש שעבר [22 ביולי] עם המנהיג הרוחני העליון של איראן חמינאי והצהיר כי "חמאס בקו ההגנה הראשון על איראן". לאחר כשבוע אמר הדיפלומט האיראני אמיר מוסאווי כי הברית בין חמאס לטהרן היא בבחינת "הקמת חזית צבאית מאוחדת מטהרן עד עזה".

בעקבות הצהרתו הדרמטית של אל-ערורי כתבתי כאן באל-מוניטור, כי ההתקרבות בין חמאס לאיראן וההתחייבות של אל-ערורי מהוות גזר דין מוות לתוכנית ההסדרה בין ישראל לחמאס. אי אפשר מצד אחד לתת הקלות לעזה ולקדם הסדרים ארוכי טווח עם חמאס, ומצד שני לאפשר לאיראן לשלוט על הרצועה באמצעות הג'יהאד האסלאמי או פלגים תומכים בתוך חמאס. 

בעקבות פגישת חמינאי ואל-ערורי העריכו גורמי מודיעין כי חמאס והג'יהאד האסלאמי ינסו לאלץ את ישראל להעביר לדרום כוחות צבאיים ומערכות הגנה על חשבון הזירה הצפונית. על פי דיווח בעיתון הארץ ב-31 ביולי, גורם בכיר במערכת הביטחון אמר כי "איראן הגבירה את המעורבות שלה בעזה כדי להפוך את חמאס לזרוע ביצועית שלה, והיא רואה בבניית הכוח הצבאי של חמאס חלק חשוב באסטרטגיה שלה נגד ישראל".

בינתיים רק חלק מההערכה הביטחונית הזאת התממש. חמאס לא פתח, עדיין, במלחמה נגד ישראל, אבל הוא מעניק לג'יהאד האסלאמי חופש פעולה. או כפי שהאלוף אבו רוקון רמז זאת באמצעות תמונתו של סינוואר: חמאס עוצם עיניים.

במערכת הביטחון הישראלית לא אומרים זאת בגלוי, אבל אחת ההערכות הרווחות היא כי המעורבות האיראנית באזור (בסוריה, בלבנון וברצועת עזה) עלתה מדרגה בעקבות פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין והסנקציות שהטיל הנשיא טראמפ על טהרן. אמנם גם כשהסכם הגרעין היה בתוקף המעורבות האיראנית באותן חזיתות מול ישראל לא פסקה, אבל היה מאמץ ניכר לטשטש את טביעות האצבע האיראניות, בעיקר ברצועת עזה. עכשיו, כשלאיראן מבחינתה אין מה להפסיד ואף יש בה רצון להראות את יכולותיה והשפעתה, הדברים גלויים על השולחן. אל-ערורי מתחבק עם חמינאי, מתחייב להיות חייל נאמן בצבא המהפכה, והג'יהאד האסלאמי יורה רקטות לעבר ישראל בתגובה על תקיפת מטרות איראניות בסוריה.

וסינוואר? הוא נמצא בין הפטיש לסדן. בין הרצון להמשיך בתוכנית ההסדרה בתיווך מצרים ולקוות לטוב לבין הרצון לשמור על יחסים טובים עם בת הברית היחידה שיש לחמאס – שזו איראן, ובכלל זה גם עם המחנה הפרו איראני בתוך תנועת חמאס. זה לא פשוט, ואולי זו בעצם משימה בלתי אפשרית.